העובדות

------------

שולי אוחנה (להלן: "העובדת") עבדה במספרה, שבה היא הייתה במגע עם חומרים כימיים שונים.

העובדת סבלה מהתקפי כאבי ראש שאובחנו כהתקפי מגרנה, אף טרם הריונה. העובדת לא קיבלה טיפולים מונעים וטופלה בתרופות כנגד כאבים בזמן חלק מההתקפים.

בתחילת חודש יולי 2009 אושפזה העובדת בבית חולים בשל מה שהוגדר כ"מיגרנה קלאסית". לאחר מכן, העובדת הרתה.

בחודש נובמבר 2009, ביקרה העובדת אצל רופא נשים, אשר נתן לה אישור רפואי לעניין גמלה לשמירת הריון. באישור האמור, ציין הרופא, כי מקום עבודתה של העובדת או סוג העבודה מהווה סכנה לעובדת או לעובר שלה וכי עליה להפסיק את עבודה ולהיות בשמירת הריון עד הלידה.

העובדת הגישה תביעה למוסד לביטוח לאומי (להלן: "המוסד").

המחלוקת בין הצדדים הייתה בשאלת זכאותה של העובדת לגמלת שמירת הריון עד ליום הלידה.

יובהר, כי המחלוקת במקרה דנן, נסבה בתחום הרפואי ולא העובדתי של המקרה.

פסק הדין

-------------

סעיף 58 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק") מגדיר שמירת הריון כ"היעדרות מעבודה בתקופת ההריון המתחייבת בשל אחד מאלה: מצב רפואי הנובע מההריון והמסכן את האישה או את עוברה, הכל בהתאם לאישור רפואי בכתב; סוג העבודה, מקום ביצוע העבודה או אופן ביצוע העבודה מסכנים את האישה בשל היותה בהריון, או את עוברה, לפי אישור רפואי בכתב, ולא נמצאה לה עבודה חלופית מתאימה של ידי מעבידה".

בהלכה הפסוקה נדונו מספר מקרים של עובדות במצב דוגמת זה של העובדת, אשר בו, הפגימה הרפואית הבסיסית, היא פגימה שלכשעצמה אינה נובעת מההריון, אך להריון יש השפעה על אותה פגימה, השפעה שלעיתים מוגדרת כ"סיכון" לעובדת, ולעיתים אינה מוגדרת כך.

בפסיקה נקבע, כי גם שהעובדת אינה יוצאת לעבודה בהסתמך על האישור הרפואי שניתן לה, עליה לדעת שייתכן שפקיד התביעות (בהסתמך על חוות דעתו של הרופא של הנתבע) לא יאשר את התקופה שבאישור ככזו המצדיקה גמלת שמירת הריון, וכי במקרים בהם יש מחלוקת בעניין זה, נכון לשקול מינוי של מומחה רפואי מטעם בית הדין (עב"ל 1158/01 המוסד לביטוח לאומי נ' הק, מיום 14.1.04).

במקרה אחר, נדון עניינה של עובדת, שבהיותה בהריון סבלה ממצב של רגישות ניכרת במפשעה, עקב לחץ על העצב. בית הדין הארצי לעבודה קבע, כי לא הוכח שלא הייתה סכנה לרגל של העובדת, עקב אותו לחץ על העצב, ולפיכך לא נסתרה החזקה שנוצרה מהאישור הרפואי שתמך בתביעתה, ולפיכך העובדת הייתה זכאית לגמלת שמירת הריון (עב"ל המוסד לביטוח לאומי נ' יוקר, מיום 2.3.05).

מהאמור לעיל עולה, כי על פי ההלכה הפסוקה, האישור הרפואי שניתן על ידי הרופא של העובדת בתביעה לגמלת שמירת הריון הוא בעל מעמד כבד משקל, ויוצר חזקה שלפיה אכן מדובר במצב רפואי שמצדיק "שמירת הריון".

החזקה האמורה, ניתנת לסתירה. במקרה של מחלוקת רפואית בעניין זה, נכון למנות מומחה רפואי מטעם בית הדין.

גם אם מתברר שהבסיס המקורי לסיכון הרפואי של העובדת מצוי בפגימה שאינה נובעת מההריון, אך ההריון מביא ליצירת הסיכון או מחמיר אותו, מדובר במצב שנכון לראותו כ"מצב רפואי הנובע מההריון המסכן את האישה".

במקרה שלפנינו, משאימץ בית הדין את חוות דעתו של המומחה, סבר הוא שעל סמך ההלכה הפסוקה, לא ניתן לקבל את תביעת העובדת.

אומנם נכון, שאין צורך שהמצב הרפואי המסכן את העובדת יהיה כזה שלכשעצמו נובע מההריון, כך שעצם העובדה שמדובר בהתקפי מיגרנות שאינם נובעים מההריון לא הייתה יכולה להספיק לשם דחיית התביעה. כמו כן, בשל המשקל הנכבד שיש לתת לאישור הרפואי המקורי, מוטל על המוסד להוכיח שאין מדובר במצב של שמירת הריון.

אולם, על פי העולה מחוות דעתו של המומחה, הרי שהוכח שמצבה של העובדת לא היה כזה שבו, עקב מיגרנות או עקב סוג העבודה, הייתה איזו החמרה בסיכון לעובדת או לעובר. מחוות דעתו של המומחה, שוכנע בית הדין, כי אין אפשרות לקבוע שהמשך עבודתה של העובדת במספרה, היה מביא להחמרה בסיכון לעובדת או לעובר.

לאור כל האמור, דחה בית הדין את תביעתה של העובדת וקבע, כי אין היא זכאית לגמלת שמירת הריון.

(*) הכותב - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS".