מבחן דרכים: יומיים על דוקאטי היפר - יצירה איטלקית שונה ועצבנית; מה דעתנו?

עונת המלפפונים בעיצומה, זה לא רק בכדורגל - גם בבורסה בת"א ניתן לראות ירידה חדה במחזורי המסחר כאשר עם ישראל עסוק במרדף אין סופי אחר מאות אלפי ילדים שנמצאים בחופשת הקיץ האין סופית. על כן, החליט אתר Bizportal לצאת מהקופסה ולקחת את ההגה לידיים, או את הכידון.

בשבועות הקרובים יבצע אתר Bizportal סידרה של "מבחני נסיעה" למכוניות, אופנועים וקטנועים כאשר הכתבות יעלו בפורמט מצולם באזור ה-TV של האתר. חשוב לציין כי לא מדובר יהיה בתחקירים מעמיקים עד אחרון הברגים בכל כלי וכלי, אלא במבחני דרכים שמטרתם העיקרית - להעביר את חוויית הנסיעה בכלי הנבחן.

את יריית הפתיחה אנחנו מביאים כבר היום - דוקאטי היפרמוטארד

את הכלי אנחנו מושכים בסוכנות דוקאטי שממוקמת בדרום ת"א. הסוכנות עצמה היא תאווה לעיניים בעבור אלה שיודעים להעריך יופי של אופנוע מהו. פשוט מקבץ של טילים בליסטים בשלל צורות וצבעים, וכולם על גלגלים - מוכנים לרוכב האמיץ (והמאושר) שייקח אותם לסיבוב. אחרי שעיניי לטשו כל כלי וכלי בסוכנות, הם נפלו על ה'היפרמוטארד' (או בשמו המקוצר - 'היפר'). במבט ראשון עיניי מעט נפלו, הוא נראה קצת רזה מאחרים שכן הוא נטול פלסטיקים שייתנו לו את הנפח המתבקש מחיה בעלת מנוע 800 סמ"ק.

האכזבה הראשונית ממראהו החיצוני נעלמת כליל כאשר אני מכניס את המפתחות לסוויץ ויורד אל הכביש. כבר ברמזור הראשון אני מרגיש כמו בלונדינית חטובה שמסובבת מבטים. "רוצה להחליף?" שואל אותי רוכב קטנוע מזדמן, ואחר מסמן עם היד לאות הערצה. אז אתה מבין שאתה יושב על יפיפייה ושבחיים הכל יחסי, בסוכנות של דוקאטי ליד מקבץ המפלצות ראיתי את ה'היפר' כרזה מעט ונטול נפח, ברחוב הוא נראה לי אריה עשוי ללא חת.

ואז התחילו הכיפכופים. בדגם המקורי של ה'היפר', זה שאני לקחתי לנסיעת מבחן, המראות הן המשך ישיר של הכידון, סוג של כנפיים לאופנוע שבתכ'לס מוסיפים לו משהו כמו עוד 10 ס"מ מכל צד ומונעים כל אפשרות לתמרן בין המכוניות מבלי לדפוק אין סוף מראות. אז אחרי כמה פרצופים זועמים (ועוד אחת שחטפה ממני על המדרכה), סגרתי את הכנפיים והתחלתי לשבור את הצוואר בכל מעבר בין נתיבים. צריך להגיד שמרבית הרוכשים של הכלי הזה פשוט מבקשים לשנות את מיקום המראות. עם כל הצער שבעשיית שינוי ביצירת המופת האיטלקית - זה לא פרקטי.

במראות סגורות התחלתי לשוטט ברחבי העיר, המנוע חזק ועוצמתי, משחרר נהמות ומושך תשומת לב. ההילוכים זה בלשון המעטה - לא בדיוק מרגרינה, אבל נכנסים למקום כשכל פספוס גורר נהמה עצבנית מצד המנוע. גם במראות סגורות רוחב הכידון עדיין מקשה על התימרון ומצריך זהירות של ממש בסביבת רמזורים אבל להפתעתי ה'היפר' מתגלה כזריז וקל רגליים בסביבה עמוסת הרכבים של מרכז ת"א.

התנוחה על ה'היפר' היא זקופה עם הטיה קלה ביותר לפנים. בתוך העיר זה תענוג ובאופן כללי מזכיר רכיבה על סוס, עניין שכנראה תמיד יעשה את זה לנו הגברים (שחושבים שבכל אחד מאיתנו יש סוג של בוקר מסוקס). כשיורדים לאיילון בדרך לירושלים, התענוג הזה של הישיבה הזקופה מתחיל להתפוגג עם חלוף הקילומטרים. פתאום החלק העליון של הגוף הופך לסוג של מפרש אנושי שכאילו נלחם במנוע העוצמתי של הדוקאטי ולא מאפשר לו למצות אפילו חלק מפוטנציאל המהירות הגלום בו.

זה המקום להזכיר שבעוונותיי, יש לי רישיון על 500 סמ"ק בלבד, מה שאומר שה'היפר' שלי היה "מוגבל הספק". בתוך העיר זה כמעט ולא הורגש, מחוץ לעיר זה היה קצת מתסכל. אבל אלו העוונות שלי, האופנוע באמת רצה לתת יותר.

לסיכום, ה'היפר' זה אופנוע עוצמתי, מושך תושמת לב, מעט גס ועצבני ולא מתאים לכל אחד. זה אופנוע קצת "אחר", סוג של הכלאה בין שטח לכביש ולא כזה שנהנים מהשניה הראשונה אבל אחרי יומיים של רכיבה אינטנסיבית - פתאום מבינים שיש לו את זה ל'היפר', אולי הוא לא האופנוע שאני אבחר לנסיעה לאילת, אבל בכביש מתפתל לדוגמה - הוא פשוט תענוג. וחוץ מזה זה דוקאטי, אז אני הייתי שלו כבר מהשלום.