בית הדין הארצי קבע, כי הטרדה מינית יכולה להתרחש במהלך אירוע אחד והוכחת התנכלות בגינה אינה בהכרח תלויה בהוכחת ההטרדה המינית

העובדות: אלמונית, עובדת רשות המסים (להלן: "העובדת"), הגישה תביעה נגד פלוני, הממונה עליה במקום העבודה (להלן: "הממונה"), לתשלום פיצוי כספי. עילות התביעה היו הטרדות מיניות בעבודה ומעשי התנכלות מצד הממונה, לפי החוק למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח-1998 (להלן: "החוק"). העובדת הגישה תביעתה גם כנגד המדינה כמעסיקתה ובמהלך הדיון בבית הדין האזורי לעבודה הגיעו אלה להסכם פשרה במסגרתו קיבלה העובדת פיצוי. בית הדין האזורי לעבודה דחה את תביעת העובדת נגד הממונה בעילת הטרדה מינית ואילו תביעתה בעילת ההתנכלות התקבלה. הממונה והעובדת ערערו על פסק הדין. הערעור נסוב, בין היתר, ביחס לאירוע מיום 03.01.01, בו במהלך פגישה אישית בין העובדת לממונה, אמר לה הממונה, כי היא "מעוררת בו חשק", "בא לו עליה", "בואי נפסיק לעבוד, יש דברים טובים יותר לעשות" וכי הוא מעוניין לקיים עימה יחסי מין. ערעור הממונה, נסב על קבלת טענת ההתנכלות, וביקש לבטל או להקטין את סכום הפיצוי בו חויב, ולחייב את העובדת בהוצאות משפט בשתי הערכאות. העובדת ערערה כנגד על כך שתביעתה התקבלה באופן חלקי. בערעורה העובדת ערערה על קביעותיו המשפטיות של בית הדין. בערעור שכנגד הממונה ערער על החלטת בית הדין הדוחה את בקשתו למחיקת התביעה על הסף, בטענת התיישנות. פסק הדין: טענת ההתיישנות: טענת ההתיישנות התבססה על כך שהתביעה הוגשה יומיים לאחר תום תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק. העובדת טענה, כי נבצר ממנה להגיש את תביעתה במועד עקב שביתת עובדי בתי המשפט, והתביעה הוגשה ביום בו הסתיימה השביתה. הממונה טען כי במועד הגשת התביעה עילת התביעה התיישנה ושביתת עובדי בתי המשפט אינה יכולה להאריך את תקופת ההתיישנות. טענת ההתיישנות נדחתה פה אחד. בחוק ההתיישנות אין התייחסות מפורשת למצב בו לא ניתן להגיש תביעה עקב שביתה, אך בשילוב הוראות סעיף 10(ג) לחוק הפרשנות, לפיו ימי מנוחה, פגרה או שבתון, באים במניין ימי תקופה זולת אם הם הימים האחרונים שבתקופה, עם סעיף 1 לחוק יסודות המשפט, לפיו במצב שביהמ"ש אינו מוצא תשובה לשאלה משפטית בחקיקה, הלכה או בדרך של היקש, יש להכריע לאור עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל, ניתן להגיע להחלטה, לפיה במצב שבו בעל דין הגיש את תביעתו מייד עם תום השביתה, יראו אותו כמי שהגיש את תביעתו בזמן, אף אם חלה תקופת ההתיישנות באופן פורמלי. לכן טענת התיישנות אשר העלה הממונה נדחתה. כמו כן, יום בו הושבתה מערכת בתי המשפט נחשב כיום שבתון ע"פ סעיף 10(ג) לחוק הפרשנות, ולפיכך, אף מן הטעם זה, טענת ההתיישנות ראויה להידחות. הסבר אחר לדחיית הטענה הוא, כי גם במקרה של שביתה, יש להאריך את מרוץ ההתיישנות עד לסיומה, ולאפשר לבעל הדין להגיש את תביעתו ביום בו שבו עובדי בית הדין לעבודה. האם האירוע מיום 03.01.01 מהווה הטרדה מינית ? ביחס לאירוע הנדון, כפי שפורט לעיל, נקבע ברוב דעות, כי האירוע מהווה הטרדה מינית ע"פ החוק. הדברים שנאמרו באירוע, נאמרו בסביבת העבודה, במהלך העבודה, ובמסגרת פגישת עבודה שגרתית. הדברים שנאמרו כוונו למטרות מיניות מוגדרות, וכלל הנסיבות מחזקות את האירוע כהטרדה מינית, ומעניקים לו נופך של מובהקות וחומרה. הטרדה מינית, על אף דרישת החוק לאלמנט "חוזר", יכולה להתרחש גם במהלכו של אירוע אחד. מטרת החוק הנה לשמור על כבוד האדם כאדם וכעובד, ולמנוע מבעל תפקיד ובעל שררה לנצל לרעה את מעמדו ואת כוח המרות הנתון לו במסגרת תפקידו. עפ"י פסיקת ביהמ"ש העליון, משהופנתה לראשונה לאדם הצעה או התייחסות בעלת אופי מיני, והוא ביטא את חוסר העניין בכך, על המציע לחדול מכך באופן מיידי, ואם הוא ממשיך, וחוזר על הצעותיו או התייחסויותיו (בין אם באותו אירוע ובין באירוע אחר) יהפוך הדבר להטרדה מינית. יתר על כן, כאשר ההתייחסות המינית לזולת היא מבזה או משפילה, אין דרישה לקיום התייחסות נוספת, ודי בפניה אחת כדי לענות ליסודות ההגדרה של הטרדה מינית אסורה. עולה, כי בפגישה מיום 3.1.01, הממונה העלה בפני העובדת, הצעות חוזרות ונשנות בעלות אופי מיני מובהק, לאחר שהעובדת דחתה את ההצעה הראשונה, בכך הוא ביצע כלפיה עוולה של הטרדה מינית (מסקנה זו מייתרת את הצורך לבחון אם יש בדברים שאמר הממונה לעובדת משום התייחסות משפילה או מבזה, ושאלה זו תישאר בצריך עיון). בגין אירוע זה, בהתחשב בכך שמדובר במקרה מובהק של הטרדה מינית שיש בו נופך של חומרה, אך מאידך מדובר בהטרדה מינית מילולית, ולא פיזית, אשר נמשכה על פני אירוע אחד, נקבע סכום פיצוי לעובדת בסך 15,000 ש"ח. במקרה של הצעות חוזרת ונשנות בעלות אופי מיני שהסתכמו באירוע קצר אחד, אין לפסוק את הפיצוי המקסימלי (50,000 ש"ח) אלא לכל היותר פיצוי בסך 15,000 ש"ח. הנשיא אדלר, בדעת מיעוט לעניין זה, קבע, כי למרות חומרת דברי הממונה, אין בהם כדי לשכלל עוולת הטרדה מינית כמשמעותה בחוק. במסגרת האירוע מדובר בשיחה אשר הוצעה במסגרתה "הצעה" אחת, אשר נדחתה ע"י העובדת. האם התנהגות הממונה מהווה התנכלות ? העובדת טענה, כי הממונה התנכל לה ופגע בקידומה המקצועי, בעקבות הגשת התלונה במשטרה כנגדו, בעקבות האירוע מיום 3.1.01. ערעור העובדת התקבל פה אחד. הוחלט על הגדלת הפיצוי בגין ההתנכלות ל- 30,000 ש"ח. השופטים נימקו החלטתם, במס' נימוקים. ראשית נקבע, כי אין מקום להתערב בקביעות בית הדין האזורי בעניין זה. בנוסף נקבע, כי התנכלות אינה בהכרח תלויה בהוכחת הטרדה מינית. התנכלות כלפי העובדת מזכה אותה בפיצוי ללא קשר לשאלת הוכחת ההטרדה המינית. עוד נקבע, כי התנהגות הממונה, לאחר אירוע השיחה, מהווה פגיעה חמורה יותר בעובדת מאשר אירוע השיחה עצמו, שהיה אירוע נקודתי. לאחר אירוע השיחה, מעשיו של הממונה, נעשו מתוך מחשבה תחילה, לאורך זמן, על מנת לפגוע בעובדת. לכן, זכאית העובדת לפיצוי כספי הולם. סיכומם של דברים בהתאם לדעת רוב השופטים, ערעור הממונה נדחה. התקבל ערעור העובדת על גובה הפיצוי שנקבע בגין עוולת ההתנכלות, והוגדל לסכום 30,000 ש"ח במקום 15,000 ש"ח. מתקבל הערעור של העובדת בעניין ההטרדה המינית, ונקבע וכי הממונה הטריד מינית את העובדת ועליו לשלם פיצוי בסך 15,000 ש"ח בגין עוולה זה. (*) הכותבת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS".