מעסיק המוציא עובד לחופשה כפויה עד שיחליט באם לפטרו, לא יוכל לזקוף ימים אלה על חשבון החופשה השנתית הצבורה לרשות העובד

העובדות --------------- מיכאל מדניק (להלן: "העובד"), מנהל חשבונות ויועץ מס בהכשרתו, עבד בקיבוץ גבולות (להלן: "המעסיקה") כמנהל חשבונות, החל מיום 15.12.1991 ועד ליום 10.9.1995, עת התפטר מעבודתו על מנת להתחיל לעבוד בקיבוץ אורים. עם התפטרותו, שילמה המעסיקה לעובד פיצויי פיטורים.

העובד עבד בקיבוץ אורים כחצי שנה ובמקביל להעסקתו בקיבוץ אורים הועסק בחברת פולימר גבולות בע"מ (להלן: "פולימר"), שהינה תאגיד המצוי בבעלותה של המעסיקה.

העסקתו של העובד בפולימר הסתיימה ביום 28.2.1996. החל ממועד זה ועד ליום 2.9.2004 חזר העובד לעבוד אצל המעסיקה.

לטענת המעסיקה, במהלך שנת 2004 התגלה כי העובד דיווח לה שעות עבודה בהיקף העולה על זה שהוסכם בין הצדדים. כתוצאה מכך גדלה עלות העסקתו של העובד, וזאת, בניגוד להסכמים שנחתמו בין הצדדים. לאור האמור, זימנה המעסיקה את העובד לשימוע. במהלך ישיבת השימוע ביקש בא כוחו של העובד, כי יועברו לעיונו מסמכים מסוימים עליהם מבססת המעסיקה את טיעוניה. לאחר דין ודברים נוסף הופסקה ישיבת השימוע וזאת לצורך ניהול משא ומתן בקשר לחזרתו של העובד לעבודה בתנאים מסוימים.

החל ממועד זימון העובד לישיבת השימוע נעדר העובד מעבודתו, ולטענת המעסיקה יש לראות בתקופה זו היעדרות על חשבון החופשה השנתית של העובד.

כחודש לאחר ישיבת השימוע נשלח לעובד מכתב שכותרתו "החלטה בעניין המשך עבודתך" (להלן : "מכתב הפיטורים"). במכתב הפיטורים חזרה המעסיקה על הטענות שהועלו כלפי העובד והודיעה על החלטתה להפסיק את עבודתו.

זמן קצר לאחר פיטוריו, תבע העובד פיצויים בגין פיטורים שלא כדין וכן זכויות נוספות הנובעות, לטענתו, מתקופת עבודתו במעסיקה ומסיומה.

המעסיקה מצידה הגישה תביעה שכנגד בה תבעה מהעובד השבת סכומים שנטל ממנה שלא כדין ובניגוד למערכת ההסכמית בין הצדדים.

הערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי, בו התקבלה באופן חלקי תביעת העובד נגד המעסיקה ונדחתה התביעה שכנגד נסב, בין היתר, בקביעת הערכאה קמא כי רצף העסקתו של העובד במעסיקה נקטע כאשר התפטר ואין לראות בהעסקתו במפעל המצוי בבעלות המעסיקה כתקופה בה מתקיים רצף העסקה. עוד הלין העובד על הקביעה, לפיה הסכים שתקופת היעדרותו ממועד זימונו לשימוע ועד למתן ההודעה מוקדמת לפיטוריו, תחשב חופשה בתשלום וטען כי נפלו פגמים בהליך הפיטורין.

פסק הדין ---------------- בית הדין הארצי לעבודה קיבל באופן חלקי את הערעור.

זכאות העובד להפרשי פיצויי פיטורים -------------------------------------------------------------- בית הדין קיבל את טענת העובד, כי אכן אין לראות בתקופה בה הועסק בפולימר תקופה המנתקת את רצף התעסוקה על אף היות פולימר אישיות משפטית נפרדת וכי גם לאחר התפטרותו נמשכו יחסי העבודה בינו למעסיקה.

נקבע, כי למרות שהעובד ביקש לעזוב את המעסיקה ואף קיבל פיצויי פיטורים, הרי שהלכה למעשה, על אף הניתוק הפורמאלי של יחסי עובד ומעביד התקיימו יחסי עבודה בין המעסיקה לעובד גם בתקופה בה הונפקו תלושי השכר על ידי פולימר. נתון זה עולה הן מדבריו של העובד והן מדבריהם של העדים שהעידו מטעם המעסיקה.

תמורת הודעה מוקדמת ------------------------------------------- בית הדין האזורי קבע, כי העובד זכאי להודעה מוקדמת של 45 יום בהתאם לחוזה העסקתו והבסיס לחישוב ההודעה המוקדמת יהיה שכרו בהיקף המשרה המוסכם (60%).

בית הדין הארצי קיבל את ערעורו של העובד וקבע, כי הבסיס לחישוב גובה שכרו של עובד לעניין תמורת ההודעה המוקדמת צריך להיות בהתאם לאמור בסעיף 7 לחוק הודעה מוקדמת, לפיו מעביד שפיטר עובד ולא נתן לו הודעה מוקדמת "ישלם לעובדו פיצוי בסכום השווה לשכרו הרגיל בעד התקופה שלגביה לא ניתנה ההודעה המוקדמת".

"שכר רגיל" לעניין זה הינו "שכר העובדה המובא בחשבון לעניין חישוב פיצויי פיטורים לפי סעיף 13 לחוק פיצויי פיטורים".

לפיכך נקבע, כי מהוראות החוק עולה, שהשכר לחישוב תמורת הודעה מוקדמת זהה לשכר לצורך חישוב פיצויי פיטורים, ובמקרה הנדון לפי ממוצע שעות עבודתו בפועל של העובד בשנה שקדמה לפיטוריו.

פדיון חופשה שנתית ------------------------------------------ נקבע, כי יש מקום להתערב בקביעת הערכאה קמא וטענת המעסיקה, לפיה הסכים העובד שתקופת היעדרותו ממועד ההודעה על השימוע ועד לפיטוריו בפועל תחשב חופשה בתשלום ולפיכך הוא אינו זכאי לפדיון חופשה שנתית.

בית הדין קבע, כי מההתכתבות בין העובד למעסיקה לא יכול להיות ספק, שהעובד לא ראה בתקופת ההיעדרות חופשה בתשלום.

לאחר שנכשל המשא ומתן בין הצדדים וסמוך למועד פיטוריו, שב העובד וכתב למעסיקה: "בכל הימים האחרונים וגם היום, העמדתי את עצמי לרשות העבודה ואני ממשיך להעמיד את עצמי לרשות העבודה". בנסיבות אלה, לא ניתן לומר, כי העובד הסכים להוצאתו לחופשה בתשלום במהלך תקופת ההיעדרות.

נשאלת השאלה, האם ניתן לראות בתקופת ההיעדרות תקופה בה שהה העובד בחופשה אף ללא הסכמתו. הלכה היא, שהמעסיק הוא הקובע את מועדי החופשה. ברם, בנסיבות המיוחדות של תיק זה, קבע בית הדין, כי לא ניתן לראות בתקופת ההיעדרות תקופה בה שהה העובד בחופשה שנתית כמשמעותה ותכליתה בחוק חופשה שנתית. בית הדין חזר על ההלכה, לפיה "תכליתו של חוק חופשה שנתית היא להעניק זמן לעובד לנוח, לנפוש, להתנתק משגרת העבודה היומיומית, לשנות אווירה ולרענן את כוחותיו".

במקרה זה, היעדרותו של העובד נכפתה עליו ונעשתה לצורך ניהול משא ומתן בין הצדדים אשר יביא לסיומם את חילוקי הדעות ביניהם. בין מטרה זו ובין התכלית העומדת בבסיס חוק חופשה שנתית אין כל קשר. זאת ועוד, בסיומה של תקופת ההיעדרות החליטה המעסיקה לפטר את העובד מעבודתו, ולמעשה אשררה את החלטתה המקורית לפטר את העובד. בנסיבות אלה, לא ניתן לראות בתקופת ההיעדרות תקופה בה שהה העובד בחופשה כמשמעותה בחוק חופשה שנתית.

פיטורים שלא כדין ------------------------------------ בית הדין קיבל את טענת העובד, לפיה שגה בית הדין האזורי כאשר קבע, כי סיבת הפיטורים לא הייתה הטענות שהועלו נגד העובד בקשר לנטילת כספים שלא כדין אלא אי הסכמה על גובה השכר. נקבע, כי ממכתב הזימון לשימוע וכן ממכתב הפיטורים עצמו ניתן ללמוד, שהסיבה לפיטורי העובד הייתה נטילת כספים שלא כדין תוך הפרת אמונים. כפועל יוצא נקבע, כי הסיבה המוצהרת בעטייה הופסקה עבודת העובד לא הייתה הסיבה האמיתית לפיטוריו. מאחר שהסיבה בעטייה פוטר העובד הוכחה כלא נכונה, זכאי העובד לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין. בנוסף, העובד זכאי לפיצוי בשל פגמים בהליך השימוע.

חרף בקשתו המפורשת של העובד במהלך ישיבת השימוע הראשונה, כי יומצאו לו מסמכים נוספים, וכי יתאפשר לו להגיש תגובתו ביחס למסמכים אלה במהלך ישיבה נוספת שתתקיים בעניינו, לא קיימה המעסיקה ישיבת שימוע נוספת טרם החלטת הפיטורין.

סיכומם של דברים, ערעור העובד התקבל בחלקו. נקבע, בין היתר, כי על המעסיקה לשלם לעובד בנוסף למה שנפסק לזכותו על ידי בית הדין האזורי הפרש פיצויי פיטורים, הפרשי תמורת הודעה מוקדמת, שכר עבור תקופת היעדרותו ממועד זימונו לשימוע ועד להודעת הפיטורים וסכום של 150,648 ש"ח בגין פיצוי בשל פיטורים שלא כדין.

(*) הכותבת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS".