העובדות

---------------

יעקב זואילי (להלן: "העובד") עבד במועדון שייפ דיזינגוף (להלן: "המעביד") כפקיד קבלה מיום 3.7.2007 ועד 24.9.2007, עת הודיע על התפטרותו.

לטענת העובד, לא הוצב בעמדת פקידי הקבלה כסא כמצוות חוק הזכות לעבודה בישיבה, תשס"ז-2007 (להלן: "החוק"), וגם לא התאפשר לו לשבת במהלך ביצוע העבודה.

לטענת המעביד, עבודת פקיד הקבלה היא עבודה אותה יש לבצע בעמידה, מכיוון שלצורך ביצועה עליו להתנייד בין מספר עמדות בדלפק שאורכו 6 מטר.

העובד הגיש תביעה לקבלת פיצויים לדוגמה מכוח החוק.

פסק הדין

-------------------

בית הדין קיבל את התביעה וקבע, כי אין כל רלבנטיות לשאלה אם העובד היה עובד טוב או לא. השאלה היא- האם אכן המעביד העמיד לרשות העובד מושב לעבודה, כמשמעותו בחוק, ואם לא ? האם המעביד הוכיח שביצועה הרגיל של העבודה אותה נדרשים העובד ויתר פקידי הקבלה לבצע אינה מאפשרת ישיבה.

מהראיות עלה, כי המעביד לא העמיד לרשות העובד במקום העבודה מושב לעבודה, כמשמעותו בחוק, ולא הוכח כי ביצועה הרגיל של העבודה אינו מאפשר ישיבה.

החוק בא לעגן את זכותם של עובדים בענפי מסחר ושירותים לעבודה בישיבה, בדומה להסדר שחל עד כה לגבי עובדים במפעל, מכוח סימן ד' בפרק ד' לפקודת הבטיחות בעבודה (נוסח חדש), תש"ל-1970.

החוק קבע, כי בעבודה שביצועה הרגיל מאפשר ישיבה, יחויב מעביד להעמיד לרשות עובדיו "מושב לעבודה", כפי שהוא מוגדר בחוק, ולא ימנע מהעובד ישיבה במהלך העבודה אלא אם הוכיח המעביד שביצועה הרגיל של העבודה אינו מאפשר ישיבה.

בגין הפרת הוראות החוק, מוסמך בית הדין לדון בהליך אזרחי ולפסוק פיצויים ללא הוכחת נזק, וכן פיצויים לדוגמה בהתחשב בחומרת ההפרה או בנסיבותיה.

המבחן לבדיקת השאלה האם ביצועה הרגיל של העבודה אינו מאפשר ישיבה הוא מבחן אובייקטיבי, הבוחן את אופי עבודתו של העובד הספציפי, מגיש התביעה.

קביעה זו אינה בידיו של המעביד, והוא אינו יכול לטעון בשם הפררוגטיבה הניהולית, כי על פי החלטתו אין עבודת העובד מאפשרת ישיבה.

יש לבחון את מהות העבודה, ואת התנהלות העובד במהלך יום העבודה. הקביעה יכולה להיות שונה לגבי אותו תפקיד ממקום עבודה אחד למשנהו, ולגבי סוגי עבודה שונים באותו מקום עבודה.

במקרה דנן נקבע, כי המעביד לא הוכיח שהעובד אינו יכול לבצע את עבודתו בישיבה. זאת, לאור עדותו של העובד אשר נתמכה בעדויות עובדים נוספים אשר עבדו במקום, כי העבודה מתבצעת ברובה בעמדת הקבלה, ליד המחשב והטלפון ומרבית הפעולות הנדרשות ברוב שעות העבודה אינן מחייבות תנועה מתמדת ממקום למקום, ומאפשרות לעובד לשבת מבלי שהעבודה תופרע.

בית הדין קבע, כי המעביד הפר את הוראות החוק בכך שלא העמיד לרשות העובד כסא המאפשר לו לבצע את עבודתו בישיבה, ולפיכך עליו לשלם לעובד פיצוי בגין הפרת הוראות החוק.

מאחר שההפרה בוצעה זמן קצר לאחר שהחוק נכנס לתוקפו, אין מקום למצות עם המעביד את מלוא חומרת הדין ועל כן המעביד מחויב לשלם לעובד סך 100,000 ש"ח כפיצוי לדוגמה בגין הפרת החוק.

(*) המידע באדיבות "כל עובד" - מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS"