עיר בתוך עיר: הישראלי עובר לגור בשכונות ענק ומעדיף נוחות על פני ייחוד
ידוע כי הישראלי המצוי לא ניחן בהכרח במקוריות ומעדיף לבצע רכישות בשיטת העדר, אם מדובר ברכישת מכוניות יפנית או ברכישת טלפון סלולארי. גם בתחום הדיור הישראלי נחשב לשמרן יחסית ויעדיף לרוב לרכוש דירה דומה לשל חברו בשכונה חדשה המורכבת ממספר פרויקטים הנבנים במקביל באותו המתחם.
קובי לנגלייב, מנכ"ל מרכז הבנייה הישראלי, אומר כי הישראלים מעדיפים לרכוש דירה במתחם גדול או שכונה חדשה. ההסבר לכך נובע מהעובדה כי מרבית רוכשי הדירות הינם בני פחות מארבעים, זוגות צעירים ומשפרי דיור שהקונספט של שכונה 'בילד אין' עם כל ה'פסיליטיז' דוגמת בית ספר יסודי, גן ילדים, שירותים קהילתיים, מרפאות וכו' מתאים לאורח חייהם הדינאמי".
אבי כהן, מנכ"ל החברה לפיתוח פתח תקווה, אומר כי "הניסיון, הן בשכונת 'אם המושבות' והן ב'כפר גנים החדשה' לימד שהיה קל הרבה יותר לשווק בו זמנית עשרות פרויקטים במתחם אחד". כהן מוסיף כי "בעוד שהפרויקטים הבודדים נבנים בתוך שכונות קיימות על יתרונותיהן ועל חסרונותיהן כדוגמת תשתיות ישנות, צפיפות ועוד, השכונות החדשות מתוכננות בצורה טובה יותר וכוללות תשתיות חדשות ומודרניות.
בנייתן של מגה שכונות בעלות מגדלים בני 8, 14 ואף 25 קומות מאפשרת כאמור למשפחות צעירות ולמשפרי דיור לחיות בשכונה הומוגנית העונה לצרכיהם הקהילתיים דוגמת מרכזי קניות, בתי ספר ומרכזים קהילתיים הנמצאים במרחק הליכה, אולם עיצובן השבלוני חסר ההשראה הופך אט אט את הערים לזהות אחת לשנייה. כיום מאוד קשה להבדיל בין נתניה, ראשון לציון ואשדוד. בנוסף, הקמת שכונה חדשה כעיר בתוך עיר, דוגמת שכונת אם המושבות בפתח תקווה, מהווה פתרון קל לראשי הערים המפנים את משאביהם להקמת שכונות חדשות במקום לפתח ולשקם את מרכזי הערים המוזנחים ולמשוך אליהן אוכלוסיות חדשות וחזקות.
אסף אביב, מנכ"ל חברת מ.אביב, הבונה את "לב העיר" בירושלים, אומר כי "הלקוח הישראלי פועל על פי שיטת העדר מבלי לבדוק את העלויות האמיתיות של המוצר הסופי ואת איכויות הבניה ברמה הטכנית והמשפטית".
לדבריו, השאיפה של הישראלי היא לרכוש דירה במיקום נחשב עם חתך סוציו דומה או גבוה יותר לשלך. אביב מציין כי יש להבדיל בין סוגי הרוכשים השונים: "הרוכש החילוני רוכש בשיטת העדר עם הכדאיות הכלכלית שבראש מעייניו, הרוכש המסורתי-דתי, לעומתו, רוכש בשיטת העדר עם הכדאיות החברתית, כשחיי הקהילה בראש מעייניו ורק לאחר מכן הכדאיות הכלכלית".
