קרדן אן.וי באוקראינה: ממירה הלוואות בסך 12.5 מיליון יורו בבנק VAB בתמורה ל-14% נוספים
חברת קרדן אן.וי, הנמצאת בשליטת יוסף גרינפלד, הודיעה היום (א') לבורסה, כי תמיר באמצעות חברה הבת TBIF סכום של כ-12.5 מיליון יורו לבנק VAB האוקראיני בתמורה להגדלת החזקתה בבנק לכ-63% מכ- 49%, טרם הפעולה.
ההון מיועד לדחיית מועד פרעון ההלוואה שקיבל VAB מהבנק המרכזי של אוקראינה וקרן המטבע הבינלאומית, אשר הציבו עמידה בדרישות ההון כתנאי לדחייה. עבור אישור הדחייה אישרה האסיפה הכללית של הבנק הגדלת הון כש-TBIF משתתפת בחלק מרכזי של ההגדלה.
קרדן אן.וי מחזיקה בעקיפין בכ-90% מחברת TBIF הפועלת בתחומי הבנקאות, שירותי המימון, משכנתאות וניהול נכסים. במהלך שנת 2008 העמיד הבנק המרכזי של אוקראינה בסיוע של קרן המטבע הבינלאומית הלוואות לחלק מהבנקים באוקראינה. במסגרת זו, ברבעון האחרון של שנת 2008 הועמדה ל VAB Bank כ- 90 מיליון אירו עם מועד פירעון לתום 2009. במהלך הרבעון האחרון התנהלו דיונים בין הבנק והבנק המרכזי של אוקראינה להארכת מועד פירעון ההלוואה.
הגדלת ההון, כפופה עדין לאישור של הבנק המרכזי והממונה על ההגבלים העסקיים באוקראינה. האישור צפוי להתקבל ברבעון הראשון של שנת 2010 בהנחה שיתקבלו האישורים.
צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.
