מפרגנים לפישר ושטייניץ: מחמאות בדו"ח השנתי של קרן המטבע, העלאות הריבית היו "הולמות"

כלכלני קרן המטבע הבינלאומית פרסמו היום את הדוח הראשוני השנתי על המשק הישראלי. הדוח מתפרסם בעקבות סבב פגישות שקיימה המשלחת של הקרן עם ראשי המשק ומקבלי ההחלטות בראשות שר האוצר יובל שטייניץ, נגיד בנק ישראל סטנלי פישר, ובכירים נוספים במשק הישראלי.

הכלכלנים בראשות פיטר דויל, פותחים את סקירתם במחמאות למדיניות הכלכלית בישראל שננקטה במשבר, זאת תוך כדי שהם מציינים כי החוסן המקומי של ישראל נבע בין היתר מהרכב הסחר, היעדר גאות בענף הדיור ובאשראי הבנקאי, ולשיעורי חיסכון גבוהים של משקי הבית.

"חוסנו של התוצר בישראל נבע במידה רבה מהפחתת החוב הציבורי ומהרפורמות המבניות בעשור האחרון, כמו גם מהתגובה הספציפית של המדיניות למשבר. ובפרט, ההרחבה המוניטרית הנחרצת שכללה אמצעים 'בלתי קונוונציונליים', מתן האפשרות למייצבים האוטומטיים לבוא לידי ביטוי ב-2009 באימוץ תקציב דו-שנתי ל-2009-10, והצעדים שהיו ממוקדים במידה ראויה לייצוב זרמי האשראי - בוצעו כולם הן במועד הנכון והן בעוצמה המתבקשת".

עם זאת, בקרן המטבע מציינים כי למרות שהתוצר, הצריכה, ומדדי אימון הציבור נמצאים סביב הרמות ששררו בסתיו 2008 וגם "אם נראה כי גורמי 'חוף מבטחים' שפעלו לייסוף המטבע מוקדם יותר נחלשו עם התייצבות המגזר הפיננסי העולמי", הרי שהחששות באשר לחוזק של השקל לא נגוזו לחלוטין.

עדיין לא יצאה מכלל סכנה

על אף שישראל היא בין המובילות ביציאה הגלובלית מן המיתון, היא עדיין לא יצאה מכלל סכנה ובקרן המטבע מספקים המלצות לחזק את מסגרות המדיניות כדי לעגן את הציפיות לטווח הארוך ולחזק את אמינותה של המדיניות. בקרן מציינים שני יעדים: להבטיח גמישות מוגברת כדי להגיב לזעזועים בטווח הקצר, ולתמוך בצמיחה ארוכת-טווח. גישה זו באה לידי ביטוי בהמלצות בתחום הפיסקלי, בתחום המוניטרי, ובתחום היציבות הפיננסית.

תרחיש האמצע של התחזיות הכלכליות העולמיות המתפרסמות על ידי קרן המטבע (WEO) מצביע על צמיחה גלובלית של 3 אחוזים ב-2010, רווח בר-סמך של 90 אחוז סביב נתון זה הינו בטווח שבין 0.5%-5.5%. הטווח המקביל עבור הצמיחה החזויה במשק הישראלי ב-2010 הוא 0 עד 4 אחוזים. בקרן מציינים כי ירידה משמעותית בצמיחת התוצר הפוטנציאלי של המדינות הגדולות תפחית את שיעור הצמיחה הפוטנציאלי של ישראל לטווח הבינוני בכ-0.5% שנתי, לרמה של 3-3.5%

מסר מרכזי נוסף בדו"ח הקרן הוא שחוב ציבורי גבוה מייצג פגיעות מתמשכת - והיות שבעיה זו רחוקה מפתרון, סביר שהיא תחריף עקב הגידול שחל לאחרונה בעולם בגירעונות הציבוריים, ברמות החוב ובלחצים הנלווים לכך על שיעור החיסכון הגלובלי.

"בתקופות של מתח בשווקים, עלויות המימון למדינות בעלות חוב גדול כשל ישראל נוטות לגדול בצורה חדה במיוחד, ופוגעות במרחב הפעולה של המדיניות הפיסקלית וביכולתה ליצור כרית ספיגה לזעזועים", אומרים בקרן ומביאים כדוגמא את החלטת ישראל ב-2009 להעלות את שיעור המע"מ כדי לרסן את הגירעון התקציבי.

כמו כן, הם אומרים כי "חוב גבוה מחליש - ועשוי לקזז לחלוטין ואף להפוך - את השפעתה המייצבת של התמיכה התקציבית על התוצר בתקופות של האטה. לאור חשיפתה המיוחדת של ישראל לזעזועים גלובליים וגיאופוליטיים, אלו הן סוגיות חשובות ממעלה ראשונה. החוב הציבורי חייב לקטון בצורה נחרצת".

העלאות הריבית של בנק ישראל היו "הולמות"

בתגובה למהלכי הריבית האחרונים של נגיד בנק ישראל, הפרופ' סטנלי פישר, אומרים הכלכלנים כי ברקע למרחק בה נמצאת האינפלציה מהגבול העליון של רצועת היעד והתגברות העדויות להתחדשות הצמיחה הכלכלית, ועל רקע האינפלציה הגבוהה בעברו של המשק וחוסר הוודאות הגלובלי, נראה כי העלאות הריבית שביצע בנק ישראל בספטמבר ובדצמבר היו "הולמות".

קרן המטבע חזרה על המלצתה כי הפסקת השימוש ב"אמצעים הבלתי קונוונציונליים" - ובעיקר האמור בהתערבות בשוק המט"ח בישראל, רצוי שתיעשה בהדרגה. בדרך מחמיאים הכלכלנים לפישר ואומרים כי ההחלטה לעבור מהתערבות מתוכננת מראש להתערבות לפי שיקול דעת הייתה צעד נכון.

בקרן המטבע אומרים, כי התזמון בו צריכים בבנק ישראל להפסיק לחלוטין את ההתערבות בשוק המט"ח צריכה להיעשות כאשר ריבית הבנק המרכזי תמצא ברמה גבוהה באופן ניכר מרצפתה האפקטיבית, ברמה היכולה להתקיים לאורך זמן. עד אז, ייסוף ריאלי נוסף ומתמשך של השקל ימשיך להוות מקור לדאגה, הם מסכמים.

גם הבנקים המקומיים קיבלו מחמאות על הדרך בה צלחו את המשבר אך בקרן ממליצים לנקוט צעדים שונים לחיזוק מסגרת הפיקוח הבנקאית הזהירה. בקרן ממליצים לבצע מבחני לחץ לבנקים ולפרסם את תוצאותיהם פעם בחצי שנה. כמו כן, הם אומרים, יש להמשיך ולדון בהנהגת תכנית מפורשת לביטוח פיקדונות כדי לספק אפשרויות נוספות לטיפול בתאגידים בנקאיים שאינם מהווים סיכון סיסטמי למערכת, כמו גם כדי להבהיר אחריות הבנקים לתשלום במקרה של צורך בהצלת בנקים.