בתביעה כספית במהותה, בגין נזק לא ממוני מכח חוק שוויון הזדמנויות, חלה חובה לכמת את הנזק הנתבע

העובדות ------------------ ביה"ד האזורי לעבודה דן בתביעתו של מנחם יהב (להלן: "העובד") לפיצוי בשל הפרת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ"ח- 1988 (להלן: "חוק השוויון").

הדיון התקיים בשני שלבים - בשלב הראשון, הגיש העובד תביעה למתן סעד הצהרתי, ובשני - הגיש תביעה כספית לפיצוי בגין הפרת חוק השוויון.

מדינת ישראל (להלן: "המעבידה") הגישה בקשה למחיקה על הסף של כתב התביעה בטענה שאינו מכומת.

בית הדין האזורי חייב את העובד להגיש כתב תביעה מכומת.

על החלטה זו הגיש העובד בקשת רשות ערעור, בטענה שבית הדין האזורי החליט בבקשה למחיקה על הסף, מבלי שניתנה לו אפשרות להגיב לבקשה.

פסק הדין ----------------- בית הדין הארצי לעבודה דחה את הבקשה למתן רשות ערעור ופסק, כי משמדובר בתביעה שהינה כספית במהותה, לפיצוי בגין נזק לא ממוני מכוח חוק השוויון, חלה על העובד חובה מן הדין לכמת את הנזק בגינו הוא תובע.

הלכה פסוקה היא, כי על התובע החובה להגיש מלוא תביעתו הכספית כשהיא מכומתת, חרף הקושי היחסי או הטרחה העלולים להתעורר בכימות התביעה, כל עוד לא הוכח, כי הכימות נבצר. בהקשר זה נפסק, כי "כימות התובענה מאפשר לצדדים לאמוד את הכדאיות הכלכלית של ניהול ההליכים עד תום".

כבר נפסק במקרה דנן, כי סמכות בית הדין ליתן סעד של פיצוי בגין נזק לא ממוני אינה באה תחת חובתו של בעל דין לאמוד ולכמת את נזקו אף שאינו נזק ממוני.

זאת ועוד, סעיף 10(א)(1) לחוק השוויון קובע פיצוי עבור נזק שאינו נזק ממון שהוא "בעל פן הרתעתי-עונשי-חינוכי, מעבר לפיצוי על נזק הניתן להערכה". אלה הם פיצויים סטטוטוריים, שנקבעו ביחס לעוולות, שהנזק הנגרם בעטיין קשה להוכחה ולכימות במדויק. לפיצויים אלה מטרה הרתעתית, שלצידה מטרה עיקרית נוספת - לאפשר לניזוק לזכות בסעד בגין נזק שנגרם לו בעוולה, גם מקום שנזק זה קשה מטיבו להוכחה.

סעיף 10(א)(1) לחוק השוויון מותיר לשיקול דעת בית הדין אם ליתן סנקציה "אזרחית" של פיצוי בגין נזק לא ממוני, למרות שלא נגרם נזק של ממון ולקבוע את שיעור הנזק בהתאם לנסיבות, למרות הקושי לכמתו ולהעריכו. הגישה הכללית היא, שפיצויים בגין נזק שאינו נזק ממון גם הם ניתנים למדידה - הם נפסקים בגין כאב וסבל, שהוא נזק הניתן להערכה.

לפיכך נקבע, כי החלטת בית הדין עולה בקנה אחד עם אמות המידה שהתוותה הפסיקה בכל הנוגע לכימות כתב תביעה ומאזנת באופן ראוי ומידתי בין השימוש במשורה שנעשה בסעד של מחיקה על הסף, לבין בירור התביעה לגופה לאחר שנעשה כימות כנדרש.

(*) הכותבת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS".