חובת מעסיק להפקיד לגמל כאשר העובד מסרב להפקיד את חלקו

חבות המעסיק להפריש לביטוח פנסיוני, כאמור בצו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק (להלן: "צו ההרחבה"), כוללת ניכוי משכר העובד בגין חלקו בהפרשה, ואינה מותנית בהסכמתו של העובד לניכוי.

סעיף 25 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 (להלן: "החוק"), הדן בניכויים מותרים משכר עבודה, מאפשר למעסיק לנכות משכרו של עובד סכום שחובה לנכותו או מותר לנכותו על פי חיקוק. מעמדו של צו ההרחבה הינו כחוק, לפיכך ניכוי לפי צו ההרחבה הינו ניכוי, שנעשה על מנת לקיים את הוראות החוק, שאינו מצריך את הסכמת העובד, זאת בשונה מניכויים אחרים (כגון: ניכוי חוב של עובד), המוזכרים בסעיף 25 לחוק.

ניכוי מהשכר לצורך הפקדה לביטוח פנסיוני דומה לניכויים, שמנכה המעסיק משכר העובד, לצורך העברתם למס הכנסה וביטוח לאומי. במקרה זה, לעובד אין זכות או סמכות בחוק להסכים/לסרב או להפעיל את שיקול דעתו באופן שלא יאפשר למעסיק להעביר הפקדות אלה.

בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה נקבע, כי דין זכויות אישיות שבצו הרחבה כדין זכויות ממשפט העבודה המגן, וכי ויתור מראש או בדיעבד על זכות שמקנה משפט העבודה המגן או הסכם קיבוצי או צו הרחבה אינו תופס. לפיכך, כופים על העובד זכות זו, ואין חשיבות להסכמתו או להתנגדותו (דב"ע מח/3-59 עזריאל סילשי נ. ארכיטקט אהרון דורון, פד"ע י 32). כלומר, במקרה שבו מחויב המעביד, על פי צו הרחבה, להפריש לגמל עבור עובדיו, חובה זו אינה ניתנת לויתור על פי רצונו של העובד, ולמרות התנגדותו של העובד - יהיה המעביד מחויב להפריש עבורו לגמל.

לפיכך, על המעסיק להפריש עבור העובד את ההפרשות הקבועות בצו ההרחבה, בדרך הקבועה בו, היינו: כולל חלק העובד משכרו, במידה והעובד השלים את תקופת האכשרה הנדרשת.

יצוין, כי בהתאם להוראות צו ההרחבה, עובד, שלא הודיע על קרן הפנסיה בה בחר בתוך פרק הזמן הנקוב בצו, יבוטח בקרן פנסיה מקיפה חדשה, מהמועד בו קמה לו זכאותו.

יודגש, כי הוראות ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק טרם נדונו בבית הדין, ולפיכך, יתכן והכרעתו בעניין תהיה אחרת במידה והנושא יובא בפניו.

(*) הכותבת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS".