מיסוי הכנסות מריבית שנצברה מתוכנית חיסכון בנקאית
תקציר בג"ץ 3644/06 1. לנדס שהנז 2. ניר שלמה רוטנברג נ' 1. משרד האוצר 2. שר האוצר 3. היועץ המשפטי לממשלה בית המשפט דחה עתירה למתן צו על תנאי שהגישו העותרים נגד המשיבים, כנגד מיסוי הכנסותיהם מריבית שנצברה בגין הפקדותיהם (בשנת 1998) בתוכנית חיסכון בנקאית מסוג "תשורה", תוכנית הכוללת "תחנות יציאה", ואשר בעבר, בהתאם לסעיף 5 לתקנות עידוד החיסכון, היו פטורות ממס. רקע עובדתי שני העותרים, כל אחד לחוד, פתחו תוכניות חיסכון בשנת 1998, אז חלו תקנות עידוד החיסכון (תוכנית חיסכון "תשורה" ופטור ממס הכנסה), התשנ"ג-1993 (להלן: "תקנות עידוד החיסכון"), שהותקנו מכוח חוק עידוד החיסכון, הנחות ממס הכנסה וערבות למילוות, התשט"ז-1956 (להלן: "חוק עידוד החיסכון"). לפי תקנות עידוד החיסכון, ניתן פטור על הריביות שנצברו בתוכניות החיסכון שפתחו. בעקבות רפורמה שנערכה במערכת המיסוי לאחר דוח ועדת רבינוביץ', שונתה המדיניות הכלכלית, ועמה בוטל הפטור. ביטול הפטור נעשה בתנאים, וקבע מועד קובע לפתיחת תוכניות החיסכון שעליהן הוא חל, וכן קבע כי ביטול הפטור יתקיים רק על ריביות שנצברו החל ביום 1.1.2003. לטענת העותרים, הפטור ממשיך לחול על תוכניות החיסכון שלהם, גם לאחר שינוי חוק עידוד החיסכון, וזאת לנוכח פרשנות שנתנו להגדרת "הרעת תנאי החיסכון" כפי שנקבעה בתקנות שהותקנו מכוח החוק החדש. עוד טענו העותרים כי תיקון החוק לא הביא לביטול התקנות שהותקנו מכוחו, ולפיכך עדיין חל הפטור על תוכניותיהם. זאת ועוד, העותרים העלו את הטענה כי לפי סעיף 22 לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981, ביטול דין לא ישפיע על פעולות קודמות של הדין המבוטל, או על פעולות שבוצעו לפיו. לפיכך גם הפטור עודנו חל. נוסף על טענות אלה העלו העותרים טענות מן הדין המנהלי, באשר להיות ביטול הפטור בלתי חוקתי, מפלה אותם לרעה ביחס לחוסכים בתוכניות ללא תחנות יציאה (כפי שהיו תוכניותיהם שלהם), וכן ביחס לפגיעה הבלתי מידתית בקניינם. מנגד טענו המשיבים כי ביטול החוק הביא לביטולן של התקנות מכוחו, לפיכך לא חל עוד הפטור כפי שהיה בעת פתיחת תוכניות החיסכון של העותרים. עוד נטען כי אין להם זכות קנויה להמשכה בעתיד של המדיניות הכלכלית שחלה בעת פתיחת התוכניות, ושהתירה מתן פטור. לטענת המשיבים, הוראות המעבר שנקבעו בחוק מהוות איזון ראוי, ולפיכך עומדות בפסקת ההגבלה, ומכל מקום אין בשינוי משום הפליית העותרים לרעה ביחס לחוסכים במכשירים פיננסיים אחרים, ואין בשינוי משום פגיעה בלתי מידתית. דיון ביטול חוק עידוד החיסכון ביטל עמו גם את התקנות שהותקנו מכוחו, ושהסמיכו את שר האוצר ליתן פטור על הריביות הנצברות בתוכניות החיסכון. הכלל הוא כי אירוע מס חל במועד הפקת ההכנסה, לפיכך, ובניגוד לטענת העותרים, הביטול אינו רטרואקטיבי, והוא חל מן המועד המוגדר בחוק החדש, דהיינו החל ביום 1.1.2003 בלבד. השינוי במערכת המיסוי נועד לתכלית ראויה - היא הבטחת יציבות קופות הגמל, ובית המשפט לא שוכנע כי ניתן היה לנקוט אמצעים הפוגעים פחות מאלה שננקטו בשינוי החוק. לפיכך, השינוי עומד בפסקת ההגבלה ואינו בלתי מידתי, ואף אם אינו שוויוני יש בו הצדקה לנוכח התכלית הטמונה בו. עוד נקבע כי מדיניות כלכלית מיטיבה אינה מקנה זכות קנויה להסתמך עליה כי תימשך גם בעתיד, אלא מקנה לכל היותר ציפייה לגיטימית. נקבע כי השינוי עומד בפסקת ההגבלה, הוא מידתי, וננקטו במסגרתו כל האמצעים הדרושים להגשת תכליתו במידה שאינה פוגעת יתר על המידה בעותרים ובדומיהם. העתירה נדחתה. בבית המשפט העליון לפני כב' השופטים: א' ריבלין - משנה לנשיאה, א' גרוניס, י' דנציגר ניתן ב-29.3.2009
התקציר מאת עו"ד איתי שרף, "הוצאת הלכות - דינים ועוד", מבית "חשבים ה.פ.ס - מידע עסקי בע"מ"
