פיצוי בגובה 70,000 ש"ח לעובדת, שפוטרה בשל הריונה, לאחר 4 חודשי עבודה

העובדות --------------- אינה חי (להלן: "העובדת") הועסקה ע"י סלנגו קריסטליין בע"מ ( להלן: "המעבידה") כלבורנטית במשך כארבעה חודשים, ופוטרה מעבודתה בהיותה בהריון.

המחלוקת העיקרית הייתה בשאלה אם פיטוריה היו עקב ההריון.

העובדת טענה, כי פיטוריה היו עקב הריונה, ולכן זכאית לסעדים השונים (פיצויי פיטורים, פיצוי על אובדן שכר ופיצוי על נזק בלתי ממוני).

מנגד, טענה המעבידה, כי פיטורי העובדת לא נבעו מההריון, אלא נעשו בשל כך שהעובדת לא התאימה לתפקידה.

פסק דין -------------- ביה"דקיבל את התביעה וקבע, כי להריונה של העובדת היה שיקול מכריע בשיקולי המעבידה לפטרה ולא הוכח שהתנהגות העובדת גרמה לפיטוריה. לפיכך, על פי סעיף 9(א)(2) לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988 (להלן: "החוק"), הנטל עובר למעבידה להוכיח שלא פיטרה את העובדת בשל הריונה. כמו כן נקבע, כי אף אם נטל ההוכחה היה כולו מוטל על העובדת, הרי שבהתאם לקביעת בית הדין, לפיה ההריון היה השיקול המכריע בהחלטת המעבידה לפטר את העובדת, הוכח שהמעבידה הפרה את סעיף 2(א)(5) לחוק, אף אם הנטל כולו היה מוטל על העובדת. במקרה דנן נקבע, כי הפרת סעיף (2)(א)(5) הוכחה.

עוד צוין, כי אמנם ההגנה מפני פיטורים, העומדת לעובדת עפ"י סעיף 9(א) לחוק עבודת נשים, תשי"ד-1954 (להלן: "חוק עבודת נשים"), אינה חלה על העובדת, בשל כך שעבדה אצל המעבידה במשך כ-4 חודשים בלבד, אולם, אין בכך כדי לקבוע שהמעבידה לא הפרה את סעיף 10 לחוק עבודת נשים, אשר עניינו איסור העסקת עובדת בהריון החל מהחודש החמישי בשעות נוספות ובמנוחה השבועית. על אף האמור ביה"ד לא הכריע בשאלה זו, שכן העובדת אינה עתרה לכך.

באשר לסעדים להם זכאית העובדת בגין אי חוקיות פיטוריה, פסק ביה"ד, כי מאחר והפיטורים בניגוד לחוק מגן, הפיטורים בטלים מעיקרם, והעובדת הייתה זכאית להמשיך בעבודתה. משחדלה המעבידה להעסיקה, זכאית העובדת לפיצוי בגובה השכר שהייתה מקבלת לו המשיכה בעבודתה עד יום הלידה. כמו כן נקבע, כי על המעבידה לשלם לעובדת 100% משכרה בגין 12 שבועות לאחר הלידה(*), כפיצוי על התשלום שהייתה מקבלת באותה תקופה מהמוסד לביטוח לאומי, לו המשיכה לעבוד עד ליום הלידה.

כמו כן נפסק, כי על אף שהעובדת אינה זכאית להגנה מפני פיטורים בחוק עבודת נשים מאחר שפיטוריה היו בטרם מלאו לה 6 חודשים במקום העבודה, הרי שאלמלא הייתה המעבידה מפרה את סעיף 2(א)(5) לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, העובדת הייתה זכאית לעבוד עד יום הלידה ועוד תקופה של 45 ימים מתום חופשת הלידה(**), בהם היה על המעבידה לאפשר לעובדת לעבוד ולא הייתה נמנית בתקופה זו תקופת ההודעה המוקדמת לפיטורים. לפיכך נפסק, כי העובדת זכאית לפיצוי בגובה שכר העבודה מיום 28/2/06 (המועד ממנו לא קיבלה עוד שכר) ועד יום 19/11/06. בנוסף נפסקו לעובדת פיצויי פיטורים ופיצויים ללא הוכחת נזק , לאור פגיעת המעבידה בעובדת אשר בשל הפרת החוק נותרה ללא עבודה כשהיא בחודש החמישי להריונה , וכן לאור הפרת המעבידה את חוק עבודת נשים, ובשל חוסר תום ליבה.

(*) בהתאם לחוק עבודת נשים (תיקון מס' 37), התשס"ז-2007, מיום 8.5.2007, תהא חופשת הלידה ארבע עשר שבועות.

(**) בהתאם לחוק עבודת נשים (תיקון מס' 33), התשס"ז – 2007, מיום 15.02.2007, הוארכה תקופת הגבלת הפיטורים מ-45 ימים ל-60 ימים.

(*) הכותבת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS".