הפחתת עמלות, תוך הוספת בונוסים, אינה הרעה מוחשית
העובדות --------- עליזה גולדברג ידלר (להלן: "העובדת") עבדה במשרה חלקית בחברת g.s.m בע"מ (להלן: "המעבידה"), זכיינית של חברת פרטנר תקשורת לממכר טלפונים סלולאריים ברשת אורנג', חבילות תקשורת, אביזרים וציוד נלווה, שבראשה עומד מנהל החברה חיים מברמן.
שכר העובדת נקבע כשכר יסוד שעתי וכן שולמו לה עמלות בשיעור משתנה בגין מכירות של חבילות תקשורת שונות ואביזרים.
ב-2002 הודיעה המעבידה, כי העמלות השונות ישתנו בשיעורים שונים. כמו כן, הודיעה, כי מי שיהיה מעוניין יוכל להתפטר תוך שלושה חודשים ויהיה זכאי לקבלת פיצויי פיטורים במלואם.
העובדת יצאה לחופשת לידה ובסיומה הגישה את התפטרותה. לטענתה, השינויים בעמלות עליהם הודיעה המעבידה מהווים הרעת תנאים. מנגד, טענה המעבידה, כי שמורה לה הזכות לשנות את גובה העמלות והרכבן, ובפועל אמנם תשלום העמלות הופחת, אולם במקביל הוכנסו בונוסים חדשים.
פסק דין --------- בית הדין קיבל את טענת המעבידה, שאמנם בוצעו שינויים בעמלות, אך מנגד, התווספו בונוסים חדשים לשכרם של העובדים ולפיכך לא הייתה כל הרעה, או לכל הפחות הרעה ממשית, בתנאי עבודתה או שכרה של העובדת, מה גם שבמידה והייתה הרעה, ניתנה האפשרות להתפטר תוך שלושה חודשים ולקבל פיצויי פיטורים מלאים.
על פי הפסיקה, השאלה אימתי נקלע עובד למצב שבו תנאי עבודתו הורעו בצורה מוחשית דורשת התייחסות למכלול הנסיבות שהביאו להתפטרות. על העובד להוכיח קיומה של תשתית עובדתית אובייקטיבית, המלמדת על הרעה מוחשית בתנאי העבודה ורק הוכחתה תביא את ההתפטרות להיחשב כפיטורים. עוד נפסק, כי ההרעה חייבת להיות רצינית עד אשר בית המשפט ייחס למעביד את הרצון להתפטר מהעובד.
עוד טענה העובדת, כי מאחר והייתה בהריון, לא יכלה להתפטר מעבודתה ומשכך נאלצה להישאר בעבודה. מכיוון שבסיומה של התקופה בה ניתנה לעובדת האפשרות להתפטר בעקבות השינויים בתשלום העמלות ומאחר ולא עשתה כן, סבר בית הדין, כי באם לא הייתה מרוצה מההסדר החדש, הייתה מתפטרת במהלך תקופה זו.
לאור האמור, לא התקבלה טענתה של העובדת, כי מאחר והייתה בהריון לא יכלה להתפטר מעבודתה.
על פי הפסיקה, על העובדת מוטל הנטל להראות, כי הנסיבות שהביאו להתפטרותה מזכות אותה בפיצויי פיטורים.
כאמור נקבע, כי השינויים בעמלות לא היוו הרעת תנאי עבודתה או שכרה של העובדת מכיוון שבמקביל, נוספו בונוסים חדשים. כמו כן, מאחר והוכח, כי שכרה לא פחת, היקף עבודתה לא השתנה, ושכרה היה על פי העמלות והבונוסים החדשים, נקבע כי העובדת לא עמדה בנטל ההוכחה ובית הדין לא שוכנע כי השינוי בתשלום העמלות גרם להרעת תנאים בתנאי עבודתה, ובפועל לא נגרע משכרה אלא התווסף לו.
אשר על כן, לא נמצא, כי התפטרותה של העובדת נבעה מהרעת תנאים ודין תביעתה להפרשי שכר, הפרשי ימי חופשה ודמי חגים, הפרשי דמי לידה ואבטלה להידחות.
