עובד לא יהיה זכאי בכל עת לשכר עבור תקופת הכשרה

העובדות --------- אקול דה דנס (להלן: "המעבידה") הינו תאגיד העוסק בהוראת ריקודים סלוניים בשיטה ייחודית ami, ומנהלת שני בתי ספר ללימוד ריקודים סלוניים. פעילותה המרכזית מתמקדת בהעברת שיעורי ריקודים סלוניים באמצעות מדריכים, אותם היא מכשירה בעצמה.

ספיר פוגל (להלן: "העובדת"), בעקבות שאיפתה ללמוד מקצוע חדש ואהבתה לתחום הריקודים הסלוניים, השתתפה בקורס להכשרת מדריכים, הנערך אצל המעבידה למשך תקופה של כ- 16 חודשים.

לאחר כ- 5 חודשים ממועד תחילת ההכשרה, ולאחר שהמעבידה שוכנעה ממסוגלותה של העובדת לסיים את ההכשרה בצורה נאותה, נחתם בין הצדדים הסכם שכותרתו "חוזה הכשרה והעסקה אישי". במסגרת ההסכם נדרשה העובדת להשתתף בשיעורי המעבידה, מבלי שתידרש לשלם עבורם, ובתמורה התחייבה, כי תעבוד בחברה במשך שנתיים מתום תקופת ההכשרה.

העובדת סיימה את תקופת ההכשרה ביום 22.12.2004 והחלה לעבוד כמדריכה.

בדצמבר 2005 פנתה העובדת למעבידה בבקשה לאשר יציאה לחופשה. על אף התנגדות המעבידה ובקשתה מהעובדת לדחות את חופשה, יצאה העובדת לחופשה והמעבידה ראתה בכך התפטרות מצדה.

במסגרת תביעתה, טענה העובדת, בין השאר, כי שררו יחסי עובד ומעביד במהלך תקופת ההכשרה, ועל כן היא זכאית לשכר עבודה ולזכויות הנלוות עבור תקופה זו.

פסק דין --------- בית הדין קבע, כי לא התקיימו במהלך תקופת ההכשרה יחסי עובד מעביד.

בית הדין בחן את קיום יחסי עובד מעביד בהתאם למבחן המעורב. בית הדין קבע, כי העובדת לא השתלבה במהלך תקופת ההכשרה בפעילות הרגילה של המעבידה והיא הייתה חופשייה לעבוד בעבודות מסודרות במהלך תקופה זו. כמו כן, העובדת לא הוכיחה, כי במהלך תקופה ההכשרה הפיקה המעבידה תועלת כלכלית מההתקשרות עימה, מעבר לציפייה עתידית ליהנות מפירות ההכשרה בעתיד. העובדת מצידה יכלה להפסיק בכל עת את ההתקשרות עם המעבידה בכפוף לתשלום סכום נמוך יחסית בהשוואה לשווי הכלכלי של השיעורים.

בית הדין קבע, כי גם בשל שיקולי מדיניות אין זה מן הראוי להכיר בדיעבד בקיומם של יחסי עבודה במהלך תקופת ההכשרה. העובדת לא הייתה חשופה למצב של ניצול שהיה פועל יוצא של חוסר שוויון ביחסי הכוחות בינה לבין המעבידה או של כשל שוק שיש לאזנו ע"י הגדרת היחסים בתקופת ההכשרה כיחסי עובד מעביד. התקשרות זו הייתה פועל יוצא של מפגש רצונות בין שווים – רצון העובדת לרכוש ידע בתחום הריקודים הסלוניים ולרכוש מקצוע עתידי למול רצונה של המעבידה לדאוג להכשרת עתודה של מדריכים האמונים על שיטות הריקוד וההוראה שלה.

בית הדין ציין, כי התקשרות מעין זו ראויה לעידוד ולתמרוץ מאחר והיא מאפשרת גם לאוכלוסיות חסרות אמצעים לרכוש ידע מקצועי בתחומים שאולי היו חסומים בפניהן לו היו נדרשים לשלם את מלוא עלותה של ההכשרה.

על כן נפסק, כי העובדת אינה זכאית לשכר בגין תקופת ההכשרה.

(*) הכותבת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS".