סכומים שאינם נכללים בפיצויי הלנת שכר

העובדות --------

עמאד אברהים ואח' (להלן: "המערערים") הם עובדיה של המועצה המקומית מע'אר (להלן: "המשיבה"). המשיבה לא שילמה למערערים חלק ממשכורותיהם במועד ובביה"ד האזורי התעוררה מחלוקת, בעניין שיעור פיצויי ההלנה המגיע למערערים. ביה"ד האזורי קבע, כי יש לחייב בפיצויי הלנת שכר אך ורק בגין שכר נטו אך לא על רכיבים אחרים, שאינם בגדר שכר עבודה. המערערים הגישו ערעור בו טענו, כי יש לקבוע את סכום פיצויי ההלנה לפי שכר הברוטו. הדיון נסב באשר לחישוב הסכומים המגיעים להם בגין פיצויי הלנת שכר (להלן: "הלנה") ואודות השאלה, מהו השכר המהווה בסיס לחישובם.

פסק הדין ---------

ביה"ד הארצי לעבודה הבהיר, כי כאשר עסקינן בקביעת השכר לעניין פיצויי ההלנה, אין עוסקים במונחים של שכר "ברוטו" או "נטו", אלא מהו השכר עליו יתווספו פיצויי הלנה. לכן שימושו של ביה"ד האזורי לעבודה במונח "ברוטו" או "נטו" מוטעה, במובן זה, שהכללים לקביעת השכר המולן אינם מאותו ה"שדה" שבתחומו אנו דנים בשכר "ברוטו או "נטו".

ההוראות בדבר הפיצוי בגין הלנת שכר קבועות בחוק הגנת השכר, תשי"ח- 1958 (להלן: "החוק"). הגדרת שכר מולן מופיעה בסע' 1 לחוק ולשונה: "שכר עבודה שלא שולם עד ליום הקובע". הגדרת "שכר עבודה" ע"פ החוק אינה קובעת פוזיטיבית מהו השכר, אלא נקבע בה, כי "שכר עבודה" הנו: "לרבות תשלומים בעד חגים, פריון עבודה ושעות נוספות ותשלומים אחרים המגיעים לעובד עקב עבודתו ובמשך עבודתו". סע' 25 לחוק מפרט את הניכויים המותרים משכרו של עובד, כאשר אלו אינם רק מתחום המיסוי, אלא גם סוגי תשלומים נוספים.

פסק הדין המנחה ניתן בדב"ע לג3-17 "בתי מרגוע ומלונות היוזם בע"מ נ' אליהו אביהוד פד"ע ד 402. בו נקבע, כי " לגופה של הטענה ייאמר, כי מהגדרת שכר מולן בסע' 1 לחוק, למדים, כי רק שכר שלא שולם לעובד במועדים הנקובים בחוק הוא 'שכר מולן', היינו- רק סכום, שלעובד זכות תביעה לתשלומו הוא 'שכר מולן' המזכה בפיצויי הלנה. מכאן, שסכומים שהמעביד חייב לנכותם או שהוא זכאי היה לנכותם ונהג כך למעשה, אינם מובאים בחשבון לעניין פיצויי הלנת שכר". באופן דומה נקבע בדב"ע לא/3-21 רולקס בע"מ נ' אשר פרקש (לא פורסם), כי בחישוב פיצויי ההלנה, יש להביא בחשבון את הסכומים המיועדים לעובד, ושכר העבודה לפי סע' 17 לחוק, הוא השכר הנותר לאחר הניכויים אשר המעביד חייב לנכותם או רשאי לעשות כן ע"פ חיקוק, ואף עשה זאת בפועל. מכאן, שעל עובד, המגיש תביעה לפיצויי הלנת שכר לעשות כן לפי השכר ברוטו, ללא תשלומים נלווים והחזרי הוצאות, ועל המעביד להוכיח, כי מתוך השכר ברוטו הוא ניכה והעביר לתעודתם את הסכומים שהוא חייב או זכאי לנכות מכוח סע' 25 לחוק, וסכומים אלה ייחשבו כסכומים שכבר שולמו על חשבון השכר המולן.

ביה"ד יוכל לשקול בנסיבות מיוחדות הפחתת הסכומים, גם אם עדיין לא הועברו בפועל לתעודתם , ועל הסכום שיוותר לאחר שהוכחו הניכויים המותרים יתווספו פיצויי הלנה כפי שנקבע בפסק הדין. עוד עולה מפסק הדין בעניין בתי מרגוע, כי הנטל עובר אל המעביד להוכיח אלו סכומים הוא חייב או רשאי לנכות משכרו של העובד, ואלו סכומים הוא ניכה בפועל מהשכר "ברוטו". הסכום שיתקבל לאחר שהוכחו הניכויים האמורים, הוא השכר הקובע לצורך קביעת שיעור פיצויי ההלנה.

כפי שפורט לעיל, בסע' 25 לחוק מפורטים הרכיבים אותם רשאי המעביד לנכות מן השכר ברוטו, ואם המעביד אכן ניכה את אותם סכומים, בוודאי שהם יופחתו מן השכר, ואין הוא חייב בפיצויי הלנה, בנסיבות בהן המעביד עדיין לא ניכה את תשלומי מס ההכנסה והביטוח הלאומי מסיבותיו שלו, והוא מוכיח, כי הוא עומד לנכותם והסכומים הם קצובים, ברורים ומוגדרים בתלוש שכר המונפק כדין, ניתן יהיה להפחית סכומים אלה מן השכר המולן, גם אם אותם סכומים עדיין לא נוכו בפועל במועד פסק הדין. זאת כמובן לפי שיקול דעתה של הערכאה הדיונית, אשר בפניה מובאות הראיות והיא תבחן אותן לגופן.

בית הדין קבע, כי מאחר שבענייננו לא ברור אם המעביד עמד בנטל להוכיח אילו סכומים הוא חייב או רשאי לנכות משכרו של העובד, ואילו סכומים הוא ניכה בפועל משכרו "ברוטו", יוחזר התיק לביה"ד קמא ע"מ לבחון את עניין זה ולקבוע את שיעור "שכר העבודה" לצורך קביעת שיעור פיצויי ההלנה. הסכום שיתקבל לאחר שהוכחו הניכויים האמורים, הוא השכר הקובע לצורך קביעת שיעור פיצויי ההלנה, כאשר יש לזכור, כי תשלומים בגין החזרי הוצאות או זכויות נלוות אינם בגדר "שכר עבודה" ואין הם מובאים בחשבון בקביעת שיעור השכר המולן.

(*) הכותבת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS".