אי אפשר לסטות מנוסחת החישוב הליניארי

פסיקה חדשה של בית המשפט העליון סותמת את הגולל על הטענה, כי אפשר לסטות מ"נוסחת החישוב הליניארי" בחישוב מס השבח. לפסיקה השלכות בנוגע למס החל על מכירת נכסים, שנרכשו לפני הרפורמה במיסוי נדל"ן (7.11.2001), ובמיוחד על נכסים שנרכשו שנים רבות לפני המועד הזה ביום 28.5.2008 ניתן פסק הדין של בית המשפט העליון בעניין ע"א 8596/06, אלברט אברהם פוליטי. מדובר בסוגיה שעניינה: האם אפשר לסטות מן הנוסחה לחישוב מס השבח, המכונה גם "נוסחת החישוב הליניארי". להלן הרקע לשאלה ולהכרעה המשפטית: במסגרת רפורמה במיסוי נדל"ן (תיקון 50 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963, עקב המלצות ועדת רבינוביץ'), הופחתו שיעורי מס השבח משיעור המס השולי ליחידים (עד 50% באותה עת) לשיעורים מופחתים (25% בלבד, ולאחר מכן 20%). עם זאת, ההפחתה חלה במלואה רק על מקרקעין שנרכשו החל מן המועד שבו נכנסה הרפורמה לתוקף - 7.11.2001 [להלן - "היום הקובע"]. בנוגע למקרקעין שנרכשו קודם ליום הקובע, נקבע פיצול: חלק השבח שנצבר עד ליום הקובע ימוסה בשיעורי המס השוליים, ואילו החלק שנצבר לאחר היום הקובע ימוסה בשיעור המס המופחת. החוק קבע נוסחה, שלפיה פיצול השבח, כאמור לעיל, ייעשה לפי תקופות ההחזקה בנכס. לדוגמה: אם הנכס נרכש שנתיים לפני היום הקובע ונמכר ארבע שנים לאחריו, הרי החלק של השליש (2/6) יחויב בשיעורי המס המלאים, והחלק של שני השלישים (4/6) יחויב במס המופחת. התעוררה השאלה: האם ניתן לסטות מחישוב זה (המבוסס על תקופות החזקה), ולפצל את מס השבח על פי שווי הנכס ביום הקובע; כלומר - עליית הערך עד ליום הקובע תחויב בשיעורים הרגילים, ולאחר מכן תחויב בשיעורים המופחתים, ללא תלות במשך ההחזקה - וכך יוטל מס המשקף נכון יותר מבחינה כלכלית את השבח על הנכס. לדוגמה: אם וככל שעליית הערך נצמחה כולה לאחר היום הקובע, הרי מלוא הרווח ייהנה משיעורי המס המופחתים. מקרה דומה התעורר בעניינו של פוליטי. באותו העניין, לא הייתה מחלוקת כי עליית הערך נצמחה לאחר היום הקובע, והתעוררה השאלה המשפטית: האם אפשר להתבסס על כך לשם החישוב, במקום על נוסחת החישוב הליניארי. ועדת הערר, שדנה בתיק בשלב הראשון, קיבלה את עמדתו של פוליטי, ופסקה כי אכן אפשר לסטות מן הנוסחה כדי להגשים עקרונות של מס אמת. מנהל מס שבח ערער לבית המשפט העליון, וביום 29.5.2008 ערעורו התקבל. כב' השופטת מרים נאור קבעה בפסק הדין המרכזי, כי על אף שהטענות שהעלו מייצגיו של פוליטי שובות את הלב, הרי אי אפשר לסטות מנוסחת החישוב הליניארי. השופטת נימקה את פסק הדין בנימוקים אחדים: האחד הנו לשון החוק - לגישתה, החוק בנושא הזה ברור, ולכן אי אפשר לסטות ממנו בהיעדר "נקודת אחיזה ארכימדית" לפרשנות אחרת. הנימוק השני מבוסס על ההיסטוריה החקיקתית, שממנה מסיקה השופטת כי ועדת רבינוביץ' שקלה את האפשרות של חישוב לפי שווי (ולא לפי תקופות), אך לבסוף החליטה שלא לבחור בו, מטעמי יציבות, פשטות וודאות. נוסחת החישוב הליניארי היא פשוטה להפעלה ולחישוב, ולעומתה התחקות אחר השווי יכולה להיות סבוכה. בית המשפט מציין כי נוסחת החישוב הליניארי אכן יכולה להוביל למקרים של עיוות מס, ולעתים גם לתוצאות לא כלכליות המעכבות ביצוע עסקאות. ולמרות זאת, מדובר בפשרה חקיקתית שעליה החליט המחוקק, ויש לכבד את החלטתו, שהעדיפה במקרה הזה אינטרסים של פשטות ויציבות. בית המשפט בדק פסיקות קודמות שלו, שבהן נקבע כי אפשר לסטות מחזקות הקבועות בחוק (דוגמת פסקי הדין בעניין אינטרבילדינג ובעניין קלס). בית המשפט קובע כי בענייננו אין מדובר בסוגיה של חישוב הרווח, אלא בסוגיה שונה של שיעור המס, הנתונה במובהק להכרעת המחוקק. לפסק הדין המפורט הצטרפו השופטים גרוניס וחיות. הכותבים - ממשרד אלתר עורכי דין.

באדיבות "כל-מס" מבית חשבים ה.פ.ס. בע"מ