המחוזי דחה ערעור בתביעת בעלי 4 תחנות עם חוב לסונול
בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בראשות השופטים גרסטל, שטופמן ושילה, דחה את ערעורם של א.ח. תפעול תחנות בע"מ, ואישר את זכייתה של סונול בתביעתה לסילוק ידם של המערערים מארבע תחנות דלק שהפעילו עד שלהי שנת 2002 (תחנת איילון, אצ"ל, אתרים ושלי). בכך אישר למעשה בית המשפט המחוזי את פסק דינה של השופטת מארק-הורנצ'יק, מבית משפט השלום, שניתן ביום 14.11.2002, וקבע כי סונול עמדה בנטל המוטל עליה להוכחת עילת הפינוי של המפעילים מתחנותיה.
התביעה לפינוי הוגשה בזמנו על ידי סונול לבית המשפט השלום, לאחר שמפעילי התחנה צברו חוב אשר הגיע לכ-9 מיליון שקלים עבור אספקות של מוצרי הנפט לתחנות. בעקבות החוב האמור, ביטלה סונול את הסכמי ההפעלה, הפסיקה את אספקת מוצרי הנפט לתחנות שהופעלו על ידי המפעילים, והגישה את תביעתה לסילוק ידם מהתחנות.
טענתם העיקרית של המפעילים היתה, כי לאחר שהופסקה אספקת הדלק לתחנות, כרת איש העסקים ישעיהו איבי, בשמה של סונול, כביכול, הסכם עמם, אשר הסדיר את פרעון החוב של המערערים לסונול ואפשר את המשך הפעלת התחנות בידי המערערים.
מנגד, טענה סונול שיוצגה, על ידי עוה"ד אלקס הרטמן, עוה"ד ערן בצלאל ועוה"ד גל וינגולד, ממשרד ש. הורוביץ, כי מר איבי לא היה מעולם שלוח, עובד או נציג מטעמה, ולפיכך לא היה בכוחו לחייב אותה ולכרות הסכם בשמה. מעבר לכך, טענה סונול, כי ההסכם שנחתם בין איבי למפעילים היה לכל היותר הסכם ביניים - ואף אחד מהצדדים לא ראה בו הסכם סופי בין סונול ובין המערערים.
בפסק הדין, בית המשפט המחוזי אישר את כל קביעותיו של בית המשפט השלום, וקבע כי מר איבי לא הוסמך לחתום בשם המשיבה על הסכם חדש ושהסכם זה היה בעיקרו הסכם ביניים. בית המשפט הוסיף וקבע, כי המפעילים עצמם הוכיחו בהתנהגותם שאין הם רואים בהסכם כהסכם סופי, ושסונול לא אישרה את ההסכם. בנוסף בית המשפט קבע, כי איבי לא היה מוסמך לייצג את סונול בכריתת ההסכם, וכי הוא פעל כמתווך בלבד בין הצדדים, ולא כנציג מטעמה של סונול.
בית המשפט המחוזי קבע, כי בית משפט השלום בחן באופן יסודי את הראיות שהיו לפניו, והגיע למסקנות המקובלות עליו. על כן, בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, ובנוסף, פסק הוצאות לטובת סונול בסך של 20,000 ש"ח, בצירוף מע"מ.
[ע"א 3376/02 א.ח. תפעול תחנות בע"מ נ' סונול ישראל בע"מ] המערערים יוצגו על ידי עוה"ד יורם אבירם ואייל ויטנברג.
