המחוזי דחה ערעור בתביעת בעלי 4 תחנות עם חוב לסונול
בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בראשות השופטים גרסטל, שטופמן ושילה, דחה את ערעורם של א.ח. תפעול תחנות בע"מ, ואישר את זכייתה של סונול בתביעתה לסילוק ידם של המערערים מארבע תחנות דלק שהפעילו עד שלהי שנת 2002 (תחנת איילון, אצ"ל, אתרים ושלי). בכך אישר למעשה בית המשפט המחוזי את פסק דינה של השופטת מארק-הורנצ'יק, מבית משפט השלום, שניתן ביום 14.11.2002, וקבע כי סונול עמדה בנטל המוטל עליה להוכחת עילת הפינוי של המפעילים מתחנותיה.
התביעה לפינוי הוגשה בזמנו על ידי סונול לבית המשפט השלום, לאחר שמפעילי התחנה צברו חוב אשר הגיע לכ-9 מיליון שקלים עבור אספקות של מוצרי הנפט לתחנות. בעקבות החוב האמור, ביטלה סונול את הסכמי ההפעלה, הפסיקה את אספקת מוצרי הנפט לתחנות שהופעלו על ידי המפעילים, והגישה את תביעתה לסילוק ידם מהתחנות.
טענתם העיקרית של המפעילים היתה, כי לאחר שהופסקה אספקת הדלק לתחנות, כרת איש העסקים ישעיהו איבי, בשמה של סונול, כביכול, הסכם עמם, אשר הסדיר את פרעון החוב של המערערים לסונול ואפשר את המשך הפעלת התחנות בידי המערערים.
מנגד, טענה סונול שיוצגה, על ידי עוה"ד אלקס הרטמן, עוה"ד ערן בצלאל ועוה"ד גל וינגולד, ממשרד ש. הורוביץ, כי מר איבי לא היה מעולם שלוח, עובד או נציג מטעמה, ולפיכך לא היה בכוחו לחייב אותה ולכרות הסכם בשמה. מעבר לכך, טענה סונול, כי ההסכם שנחתם בין איבי למפעילים היה לכל היותר הסכם ביניים - ואף אחד מהצדדים לא ראה בו הסכם סופי בין סונול ובין המערערים.
בפסק הדין, בית המשפט המחוזי אישר את כל קביעותיו של בית המשפט השלום, וקבע כי מר איבי לא הוסמך לחתום בשם המשיבה על הסכם חדש ושהסכם זה היה בעיקרו הסכם ביניים. בית המשפט הוסיף וקבע, כי המפעילים עצמם הוכיחו בהתנהגותם שאין הם רואים בהסכם כהסכם סופי, ושסונול לא אישרה את ההסכם. בנוסף בית המשפט קבע, כי איבי לא היה מוסמך לייצג את סונול בכריתת ההסכם, וכי הוא פעל כמתווך בלבד בין הצדדים, ולא כנציג מטעמה של סונול.
בית המשפט המחוזי קבע, כי בית משפט השלום בחן באופן יסודי את הראיות שהיו לפניו, והגיע למסקנות המקובלות עליו. על כן, בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, ובנוסף, פסק הוצאות לטובת סונול בסך של 20,000 ש"ח, בצירוף מע"מ.
[ע"א 3376/02 א.ח. תפעול תחנות בע"מ נ' סונול ישראל בע"מ]
המערערים יוצגו על ידי עוה"ד יורם אבירם ואייל ויטנברג.
פטריק דרהי (יוטיוב)התרגיל של פטריק דרהי - טייקון בישראל, פושט רגל בצרפת
העברת נכסים, להטוטים פיננסים, הסדר חוב, פשיטת רגל כלכלית וניצול של כספי אג"ח במיליארדים - דרהי שלא הכרתם
פטריק דרהי קבוצת אלטיס של פטריק דרהי בצרות - השווי הנכסי שלה מוערך בסכום שלילי. זה אומר שהנכסים שווים פחות מההתחייבויות. גירעון בהון הכלכלי, זו בעצם פשיטת רגל. אבל פשיטת רגל מתרחשת רק כשיש טריגר. כלומר, אם יש גירעון בהון, אבל החוב הוא לתשלום בעוד 3 שנים, אז לכאורה החברה יכולה לתפקד. יש לה עוד זמן להציל את עצמה.
זו סוגיה מורכבת והיא תלויה בחוקים בכל מדינה, אבל המצב הזה של גירעון בהון הכלכלי ויכולת לתפקד בזכות חובות לרוב מהציבור הוא כשל שוק שאנשי עסקים יכולים לנצל אותו לטובתם - הם נשארים בעמדת מפתח, הם גם מוכרים סיפור שאם הם לא יהיו החברה תקרוס כי הם מחזיקים בידע. במקרים רבים זה נכון והם באמ מנסים להציל את המצב במקביל לסוג של הסדר חוב. במקרים רבים אחרים הם מגיעים להסכמות עם קרנות גידור שמחזיקות בחוב שנסחר נמוך במטרה להשביח את הפעילות. יש מקרים שזה מצליח, יש מקרים שזה כישלון טוטאלי. אין הרבה מקרים שבתקופת "החסד" הזו, הבעלים זורק כסף.
הרי זה לא הכסף שלהם, זה הכסף של מחזיקי החוב, הם הנושים הראשונים של החברה. פטריק דרהי החזיק צעצוע בשם i24news - חברת חדשות שבשנתיים האחרונות גם הרחיבה מאוד את הפעילות בארץ בהשקעה של מאות מיליונים וכל זה על חשבון המשקיעים הצרפתים. דרהי רצה להיות טייקון תקשורת בארץ, אבל הוא פושט רגל בצרפת. זה לא מסתדר. אם אתה רוצה להשקיע כספים שסיכוי מאוד גבוה שהולכים לפח, תעשה את זה בכסף שלך, לא בכסף של מחזיקי אג"ח צרפתים. אם אתה רוצה תדמית נקייה בישראל כי אתה יהודי אוהב המדינה, תעשה זאת בכסף שלך - הצרפתים לא צריכים לשלם על זה.
אבל דרהי הצליח למשוך כמה שנים טובות, עד שהשבוע באופן פתאומי אלטיס החליטה לסגור-להעביר את הפעילות ההפסדית של i24news ולהישאר רק עם הפעילות באנגלית. דרהי אמר שהוא ייקח על עצמו את הפעילות בארץ, כשהפעילות תעבור תוכנית הבראה.
- פטריק דרהי פושט רגל בצרפת – וטייקון בישראל; איך זה מסתדר?
- דרהי מתכוון להיכנס לתקשורת הדתית; שת"פ עם "כיכר השבת" ו"סרוגים"
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
איזו חוסר הגינות. כשזה לא הכסף שלך, אתה מתפרע בבזבוזים, העיקר שתהיה טייקון תקשורת. כאשר זה הכסף שלך, אתה עושה תוכנית הבראה ורה ארגון. אבל יש פה עוד שאלה - למה בכלל להעביר את הפעילות לדרהי. למה אלטיס לא עושה מכרז ומוכרת לכל המרבה במחיר, אפילו כמה מיליונים בודדים? דרהי בעצם לוקח את הערוץ אחרי השקעה של מאות מיליונים בחינם. זה תרגיל בריבוע - גם גרמת לחברה פושטת רגל בבעלותך שיש לה כסף של אחרים (חובות ואג"ח) להשקיע כספים במקום שטוב לך ולא לחברה, וגם אחר כך קיבלת את זה כנראה באפס. כך לפחות על פי הידוע מהדיווחים.
עובדים בתעשיית הביו מד קרדיט: גרוקהאבסורד של תקציב 2026: האחות תשלם יותר, המנהל יקבל הטבה - כך נראית מדיניות מיסוי עקומה
הציבור חיכה לבשורה כלכלית, אבל הממשלה הציעה "פלסטר קוסמטי" שפוגע בעובדים - הפחתת שכר כפויה למגזר הציבורי במקביל להעלאת שכר לבעלי משכורות גבוהות
בעוד הציבור הישראלי ממתין לבשורה כלכלית לקראת שנת התקציב הבאה, הממשלה הניחה על השולחן במסגרת חוק ההסדרים ל-2026 הצעת חוק ל"ריווח מדרגות המס". על פניו, כותרת מפתה - מי לא רוצה לשלם פחות מס? אבל הפרטים חושפים תמונה מטרידה: הצעד הזה אינו תרופה לחוליי המשק, אלא פלסטר קוסמטי שמסתיר שבר עמוק.
כשבוחנים את הדוחות של רשות המיסים וה-OECD שפורסמו בחודש החולף, ניתן לראות שמערכת המיסוי הישראלית סובלת מעיוות יסודי: היא מכבידה על האדם העובד, אך נוהגת בכפפות של משי בבעלי ההון.
הדוח האחרון של רשות המיסים הוא כתב אישום כלכלי נגד השיטה. הוא מראה כיצד עקרון הפרוגרסיביות – ההנחה שמי שיש לו יותר משלם יותר – קורס בקצה הפירמידה. בעוד שמעמד הביניים והשכירים הבכירים משלמים מס אפקטיבי של כ-30%, דווקא המאיון העליון נהנה משיעור מס מופחת של כ-26.5% בלבד.
הסיבה היא הארביטראז' בין עבודה להון. שכר עבודה ממוסה עד 50%, בעוד הכנסות פסיביות מהון – דיבידנדים, ריבית ושכירות – נהנות משיעורים מופחתים. כש-63% מהכנסות המאיון העליון מגיעות מהון, התוצאה היא מערכת שמענישה עבודה ומתגמלת צבירת נכסים. גם בהשוואה בינלאומית, ישראל חריגה: נטל המס הכללי נמוך (26.8% מהתוצר), אבל התמהיל שגוי – יותר מדי מיסים עקיפים שפוגעים בחלשים, ומעט מדי מיסוי על ההון.
- מספר המשרות הפנויות בארה״ב נותר גבוה - אך שוק העבודה מאותת על האטה
- לקראת החלטת ריבית דרמטית כשהפד' מפולג מאי פעם ו"עיוור" ללא נתונים עדכניים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
על הרקע הזה, הצעת האוצר הנוכחית נראית מנותקת מהמציאות, במיוחד כשבוחנים את "המורשת" הכלכלית שאנו סוחבים מהגזירות שהונחתו בתקציב 2025. עוד לפני שהתחילה השנה החדשה, ציבור השכירים בישראל כבר סופג מכה משולשת כואבת מכוח החקיקה הקודמת:
