עיקול רכב בידי רשויות המס

ודאי נוכחתם, במהלך נסיעות בכבישי מדינת ישראל, לראות מחסומים, אשר בהם ניצבים שוטרים המבקשים לערוך ביקורות זיהוי לכלי רכב ולעוברים ולשבים. אולם, לא אחת, מחסומים אלה אינם תמימים כפי שהם נראים ואינם נועדים לעצירת חשודים מיידים, אלא הם נועדו לשם הסוואה לשימוש רשויות המס בגביית חובות חייבי מס. לעתים נתקלים במקרים, אשר בהם פקחי מחלקת הגבייה של רשויות המסים - הם אשר מתחזים לשוטרים ועוצרים את הנהגים חייבי המס; ואם הם רואים לנכון - הרי, בו ברגע, הם מעקלים את הרכב, שבו נסע החייב, אף אם אין הרכב בבעלותו אלא רק בשימושו. עניין זה, כשלעצמו, מעלה תהיות רבות בדבר חוקיות הפעולה; ונדמה, כי יש במעשים אלה שימוש פסול ומפלה בסמכויות המשטרה, והתחזות אסורה על פי הדין הפלילי. לא מן הנמנע, כי מצב כזה יוצר - על הרוב - אי נעימות, וזה בלשון המעטה; והחייב נאלץ לתור אחר דרכים חלופיות להגיע אל מחוז חפצו. הבעיה הגדולה יותר היא, כאשר מעקלים את הרכב בעת שאין הרכב הנעקל מצוי בבעלותו של החייב (למשל, רכב אשר בבעלות ההורים, שכנים, חברים וכו'); ובעלי הרכב הם אשר צריכים לנקוט הליכים מייגעים, כדי לפדות את רכבם מן העיקול שהומט עליהם. המהפכה באפשרות להטלת עיקולים על כלי רכב נתקבלה בהחלטה תקדימית, שהחליט, ביום 15.8.2005, כבוד הרשם עודד מאור. החלטה זו קבעה, כי - מעתה ואילך - יהיה אפשר לרשום עיקול על כלי רכב של חייבים, גם אם מבקש העיקול אינו יודע את מספר הרכב, ואף אם אין לחייב רכב על שמו. דהיינו: העיקול יירשם בהתבסס על מספר הזהות של החייב בלבד; ומשרד הרישוי חייב לגלות למעקלים את פרטי כלי הרכב, שבבעלות החייבים המשתמטים מתשלום חובותיהם. הוראת סעיף 28 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 קובעת, כי אם עוקלו מיטלטלין, שלא בחצרי החייב, הם לא יימכרו בטרם הוכח, להנחת דעתו של ראש ההוצאה לפועל, שהם רכושו של החייב; ואם לא הוכח כן - יבוטל העיקול. הוראה זו יוצרת, למעשה, איזון בין זכויות הנושים - זוכי ההוצאה לפועל, לבין הזכויות של החייבים, ושל צדדי ג' אשר אינם חבים לנושים דבר. הסעיף יצר חזקה, הניתנת לסתירה, שמקלה על הזוכים לרדת לנכסי החייבים כשהמיטלטלין עוקלו בהיותם בקרבת החייב. מי שרואה עצמו נפגע מהחלטת ראש ההוצאה לפועל יכול לפנות אל בית משפט מוסמך בתביעה לעניין הבעלות. צד ג', שהוא הבעלים האמיתי של כלי הרכב, יכול לפעול לביטול, או לעיכוב, החלטת ראש ההוצאה לפועל. ברוב רובם של המקרים - מוחלטות החלטות עיכוב באופן אוטומטי ל-14 ימים, תוך הפניית צד ג' לבית משפט מוסמך לעתור בתביעה למתן פסק דין הצהרתי לעניין הבעלות בכלי הרכב. לעניות דעתנו, אין מקום להשלים עם מדיניות זו; שכן, מדיניות זו הופכת את אותם קרובי החייב לערבים בעל כורחם, ובעקבות זאת - הם צריכים לצאת למאבקים בבית המשפט לשם הגנה על קניינם. יתר על כן - פעולות אלה, דלעיל, נעשות בניגוד לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, שהיא זכות חוקית על-חוקתית שאין מתנים עליה; ופעולות אלה פוגעות בחוק יסוד זה. כדי למנוע מצבים, אשר לתוכם ייקלעו קרובי החייב - יכולים צדדי ג' לפעול באופן זה: א. שמירת כל המסמכים הרלוונטיים, המעידים שצד ג', הוא ולא אחר, הבעלים הבלעדי של הרכב. ב. רישום הרכב על שם צד ג', לרבות פוליסות ביטוח שיצאו על שמו. מובן, שיש צורך בשמירה על אופן מימון פוליסות אלה ובשמירת מסמכיהן - דבר, שיחזק את העובדה, כי השימוש הוא בלבדי לאותו צד ג'. ג. צד ג' - צריך להוכיח, כי ביכולתו הפיננסית לרכוש את הרכב, והוא צריך להימנע מקניית רכב שאין ידו משגת לקנותו. דרכי הפעולה המוצעות האלה, כפי שהובאו לעיל - יוכלו, בהחלט, לסייע בהגנה על הרכוש של צד ג' מפני עיקולים לא מוצדקים.

הכותבים - ממשרד דורון, טיקוצקי, עמיר, מזרחי, עורכי דין ונוטריון.

המידע באדיבות "כל-מס" המספק מידע מקצועי בתחומי המס מחברת חשבים ה.פ.ס. מידע עסקי בע"מ