זוכה בזיכוי בגין חוב אבוד יכול להמשיך בגביית החוב

העובדות ---------- נעם אגוזי [להלן - "המבקש"] חתם עם אדם נוסף, גבריאל גליק [להלן - "גליק"], על כתב ערבות בלתי מוגבלת בסכום לחובותיה של חברת אל.אי. אופטרוניקה בע"מ [להלן - "החברה"] כלפי הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ [להלן - "הבנק"]. לאחר שהחברה נקלעה לסכסוך עם אחד מבעלי מניותיה, הבנק דרש ממנה לפרוע מידית את חובה. בין הצדדים התנהל הליך משפטי בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, שבסופו ניתן פסק-דין, אשר הכריע במחלוקות השונות, שהתעוררו ביניהם בנוגע לסכום הנתבע. זמן מה לאחר מכן, בית המשפט המחוזי נתן פסיקתה, אשר חייבה את המבקש ואת גליק, ביחד ולחוד, לשלם לבנק סך של כ-542,726 ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה. מאחר שהמבקש נמנע מלהעביר את הסכום לעיל למשיב, המשיב החל לנקוט הליכי הוצאה לפועל נגדו. מספר שנים לאחר מכן, המבקש הגיש בקשה בטענת "פרעתי", אשר נידונה לפני ראש ההוצאה לפועל. ראש ההוצאה לפועל דחה את הבקשה האמורה בקובעו, כי הוא נעדר סמכות לדון בטענות באשר לפירעון, כמו גם באשר להיות החוב "חוב אבוד". זאת, מאחר שטענות אלה היו קיימות למבקש טרם מתן פסק הדין. לוּ סבר המבקש, שנפלה שגגה תחת ידיו של בית המשפט המחוזי, הדרך הייתה פתוחה לפניו להשיג על כך לפני הערכאה המתאימה. אולם, משנמנע הוא מלעשות כן, ראש ההוצאה לפועל קבע, כי אין מקומן של טענות אלה להתברר כעת לפניו. בהתבסס על הנתונים העובדתיים שהוצגו לפניו, ראש ההוצאה לפועל אף דחה את טענות המבקש, באשר לקיזוז סכומי החוב, לשיהוי שאירע בפעולות הבנק ולשיעורי הריבית המופרזים. על החלטה זו, המבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. פסק-דינו של בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש בקובעו, כי הסמכות החוקית, שניתנה לראש ההוצאה לפועל - לדון בשאלת פירעון הסכומים שנפסקו לחובת הנתבע, אינה מאפשרת לו לשוב וללבן מחדש מחלוקות, אשר נידונו והוכרעו סופית בהליך העיקרי. כן הבהיר בית המשפט, כי במסגרת העלאת טענת "פרעתי", החייב מנוע מלהעלות טענות שונות, שניתן היה להעלותן טרם שניתן פסק הדין, או טענות שמקומן היה במסגרת ההליך העיקרי, או בעת הערעור עליו. לאור האמור, בית המשפט קבע, כי אם המבקש סבור שהפסיקתה שגויה, שומה היה עליו לבקש את תיקונה, או לחלופין להגיש ערעור עליה לפני הערכאה המוסמכת לכך. אולם, משנמנע הוא מלעשות כן, אין הוא רשאי כעת, בחלוף שש שנים מעת מתן הפסיקתה, לתקוף אותה פעם נוספת, ועוד לפני ראש ההוצאה לפועל. בית המשפט המחוזי דחה אף את יתר טענותיו של המבקש, תוך שהוא מאמץ את קביעותיו של ראש ההוצאה לפועל בנוגע אליהן. בבקשת רשות הערעור יש בפי המבקש שתי טענות עיקריות: א. ההכרה של רשות המסים בישראל [להלן - "רשות המסים"] בחובו לבנק כ"חוב אבוד" זיכתה את הבנק בהטבה כספית, בצורת זיכוי ממס, שיש בה כדי להקטין את החוב הפסוק לבנק. ב. מאחר שמדובר באירועים, שהתרחשו לאחר מתן פסק הדין, אין כל מניעה להעלותם כעת לפני ראש ההוצאה לפועל. כן סבור הוא, כי לפני ראש ההוצאה לפועל ניתן להעלות אף נושאים שהועלו בהליך העיקרי, ולא נידונו כלל באמצעות הערכאה המוסמכת. לעומת המבקש, הבנק סבור, כי יש לדחות את הבקשה על הסף, מאחר שהיא אינה מעוררת כל שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית. לגופם של דברים, הבנק טוען, כי המבקש מנוע מלהעלות בשלב זה של הדיון טענות בנוגע לטעויות שנפלו בפסיקתה, ובוודאי במסגרת טענת "פרעתי". פסק דין בית המשפט פסק, כי דין בקשת רשות הערעור להידחות. הטענה, שהעלה המבקש בדבר בטלותו של החוב, לאחר שרשות המסים הכירה בו כ"חוב אבוד", כבר נידונה במקרה אחר, בבית-משפט זה ונדחתה. באותו מקרה, החייב העלה טענה, כי משהוציאה החברה חשבונית זיכוי למס-ערך-מוסף, ואף קיבלה החזר על מלוא סכום המס, לאחר שהחוב הוכר כ"חוב אבוד", יש בכך משום ראיה מכרעת בדבר ויתור על חוב. בית-משפט זה, אשר דן בטענה על עניין ה"חוב האבוד" דחה אותה מכול וכול. זאת, תוך שנקבע, בהתבסס על הוראת הפרשנות 1/2000 של שלטונות מס הכנסה, כי גם במקרים, שבהם שלטונות המס מכירים בחובו של החייב כ"חוב אבוד" ומזכים בסכום המס את הזוכה, הרי הזוכה אינו מנוע מלהמשיך בהליכים לגביית החוב שהוכר כאבוד, ואם יעלה הדבר בידיו, יראו את הסכום כחייב במס, במועד קבלתו. מכל מקום, בוודאי שאין לראות בכך משום מחילה על החוב, בפרט כל עוד הזוכה עודנו פועל לשם גביית החוב, כפי שאכן אירע הדבר בענייננו. הבקשה נדחתה. בבית המשפט העליון לפני: כב' השופט סלים ג'ובראן ניתן ב-14.5.2007

הכותבת - מהמחלקה המשפטית בחברת "חשבים ה.פ.ס. - מידע עסקי בע"מ".

המידע באדיבות "כל מס" - מרכז המידע במיסוי של "חשבים-HPS"