במיטב מספקים תשובות לתעלומת המט"ח

אחת התעלומות היותר גדולות של שוק ההון המקומי היא התנהגותו יוצאת הדופן של השקל ועוצמתו אל מול סל המטבעות העולמי, כאשר התיסוף שלו בעת מלחמת לבנון השנייה (פרט ליומיים –שלושה ראשונים) רק חידד את החידה. כך עולה מסקר שפירסם בית ההשקעות מיטב.

לדברי כלכלני בית ההשקעות, לכאורה, כל הגורמים היו צריכים לפעול לפיחות השקל, כאשר הם מונים את הסיבות:

השוואת המס על השקעות בחו"ל לעומת השקעות בישראל אמורה הייתה להביא, ואכן הביאה, לזרימת הון לחו"ל, הן מצד משקי הבית והן מצד משקיעים מוסדיים.

הפרשי הריביות המשולמות על השקל לעומת אלה המשולמות על הדולר הלכו והצטמצמו ואף הגיעו בפרקי זמן קצרים לכלל שוויון. עובדה זו אמורה הייתה אף היא לפעול לטובת פיחות השקל.

ישראל עברה לא מעט משברים בשנה האחרונה, או מיני משברים, במישורים שונים. התפטרות נתניהו, אשפוזו של שרון, בחירות בישראל, בחירות ברשות הפלשתינאית ועליית החמאס לשלטון, איומי איראן ועוד. בחלק מהמקרים האלה נרשם פיחות בשערו של השקל, אך זה היה נקודתי וקצר ימים.

מלחמה. אם לא די בכל אלה הרי שגם מלחמה התרגשה על ישראל, ושוב – נרשם פיחות בשער השקל במשך 3 ימים, ושוב, ראה זה פלא, השקל חזר לקדמותו ואף יותר מכך.

אז מה, אם כן, קורה פה?

במיטב מספקים מספר הסברים לעוצמתו של השקל:

כפי שיצא לא מעט הון מישראל להשקעות בחו"ל כך נכנס לא מעט הון להשקעות בישראל, השקעות פיננסיות והשקעות ריאליות.

הרפורמות שנעשו במשק הישראלי בכלל, ובשוק המט"ח בפרט, בעשור האחרון, ועצם האפשרות הבלתי מוגבלת לפעול בשוק המט"ח בישראל, מהווים איתות חיובי מאוד מנקודת ראותם של המשקיעים הזרים לחוסנו של המשק.

אין לישראל כל בעיה של רזרבות מט"ח ואין למשק הישראלי חוב לעולם. ההיפך הוא הנכון. יש עודף במאזן התשלומים.

פרמיית הסיכון של ישראל בחו"ל היא נמוכה (אף כי היא עלתה מעט לאחרונה) והיא משקפת אמון רב ביציבותה של הכלכלה הישראלית. יחסי החוב-תוצר ירדו בהדרגה מאז השיא של 2002/3 וזהו מדד שחברות דירוג ומשקיעים זרים מייחסים לו חשיבות רבה.

בהקשר זה, לישראל רשת בטחון של ערבויות ממשלת ארה"ב בסך של קרוב ל-4.5 מיליארד דולר בשנים הקרובות.

משקיעים הזרים לא נטשו את שוק המניות הישראלי בזמן המלחמה, וממילא לא נזקקו לקניית מט"ח. משקיעים זרים אחרים חששו מלעשות ספקולציה על חולשה אפשרית של השקל נוכח עוצמתו המתמשכת.

עסקת ישקר הביאה להמרת מט"ח בקנה מידה גדול על ידי משפחת וורטהיימר (לצורך תשלומי מס).

האם לאחר הסברים אלו אפשר להיות רגועים?

לדביר כלכלני מיטב, לא ממש. התחושה היא שחסר פה משהו וגם הצירוף של כל ההסברים המלומדים לא ממש משכנע, שכן לו נאמר לנו מראש לפני שנה שנתיים שהפרשי הריביות יהיו אפסיים, שהמס יהיה זהה, שיהיו משברים, שתהיה מלחמה, ספק רב אם היינו חוזים ששער השקל יעמוד במקום שבו הוא עומד. במצבים קודמים בעבר הציבור הישראלי היה מגיב אחוז תזזית ודוחף בהתנהגותו לפיחות השקל. אז, איך ומדוע, בכל זאת, זה לא קרה?

באשר לציבור הישראלי נראה לנו שיש לנו את התשובה. הציבור, למוד ניסיון, "עייף" כבר מקניית מט"ח כל אימת שמתרחש "משהו". הציבור הישראלי הפסיד בשנים האחרונות הרבה מאוד כסף מקניית דולרים.

אז, מה השורה האחרונה?

השורה האחרונה היא שהכל קם ונופל על האופן שבו המדיניות התקציבית של הממשלה והמדיניות המוניטרית של בנק ישראל נתפסים ע"י המשקיעים המקומיים והמשקיעים הזרים. עד כה נהנתה ישראל מאשראי ניכר מצידם, מה שהתבטא גם באופן שבו דרגו את ישראל חברות הדירוג, וגם באופן שבו התנהגו בפועל המשקיעים הזרים בעת המלחמה, למשל.

השאלה הגדולה היא, כמובן, האם זה יימשך, והתשובה – כלל לא בטוח. המפתח, לצערנו, נמצא בידי ממשלה מוחלשת שנלחמת על הישרדותה ועל הישרדות אישיה וזה עלול ליצור פיתוי גדול לחרוג מה"תלם".