התואר (השני) הוא הקובע

בעתיד הלא רחוק (כך יש לקוות) יכריע בית המשפט העליון בערעור שהוגש על פסק הדין שניתן ביום 9.3.2006, בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, בעמ"ה 1122/03 (היכל יאיר נגד פקיד השומה גוש דן).

באותו מקרה השאלה הייתה האם יש להתיר למערער, בשנת המס 2000, ניכוי סכומים ששולמו כשכר לימוד, עבור לימודי תואר שני במינהל עסקים שלמדה רעייתו (רואת חשבון בהכשרתה), אשר מומנו על ידי המעביד (בנק לאומי לישראל בע"מ).

יובהר, כי הערעור הוגש על ידי הבעל מסיבה טכנית בלבד (בן הזוג הרשום) ולענייננו נתייחס לאשת המערער, רויטל היכל, כאילו היא הנישומה.

הנישומה החלה בשנת 1998 בלימודי תואר שני במינהל עסקים, במקביל לעבודתה בבנק, ובשנת 2000 השלימה את לימודי התואר השני.

שכר הלימוד שולם על ידי הבנק, תוך כדי גילום מלא (לאמור; הבנק שילם את המס בגין זקיפת שכר הלימוד כהטבה החייבת במס).

הנישומה טענה כי הלימודים מהווים בעיקר שמירה על הקיים (העמקה וחזרה על לימודי ראית החשבון, תוך כדי רענון הידע), וזהו הכרח המציאות בעידן המודרני שבו המידע מתיישן במהירות.

עמדת פקיד השומה הייתה כי לימודי תואר שני יוצרים ללומד יתרון מתמיד, שאינו בגדר שמירה על הקיים, וכי הלימודים לא היו נחוצים לשם שמירת מקום עבודתה של הנישומה בבנק. השופט אלטוביה דחה את הערעור - כשהוא מביא בחשבון הן את הנסיבות הספציפיות של המקרה והן את ההלכה הנוהגת (לרבות בארה"ב של אמריקה) - וברשימה זו נעסוק אך ורק בפן העקרוני של הסוגיה (להבדיל מהנסיבות הספציפיות).

לצורך כך, נקבל כאקסיומה את ההנחה שלימודי תואר שני מקנים לתלמידים (גם) יתרון של קבע (למרות שאין בידי בעלי התארים ערובה לחיי נצח), וננסה לבחון האם ההלכה הקיימת הינה בהכרח גם ההלכה הראויה.

לשם כך סקרנו את המכרזים שפורסמו לאחרונה על ידי משרד מבקר המדינה (מכרזים פומביים מספר 5-12/2006), העוסקים במשרות מקצועיות פנויות ביחידות המשרד בירושלים, תל-אביב וחיפה (לידיעת המעוניינים, התאריך האחרון להגשת מועמדות הינו 17.9.2006), ולהלן תוצאות סקירתנו:

(*) תנאי מינימום להגשת מועמדות ל-22 משרות (מתוך 25 בסה"כ) הוא תואר שני (במקרים רבים עדיפות לתואר כזה בכלכלה, או מינהל עסקים, או חשבונאות).

(*) לשלוש משרות בלבד (מתוך 25) די בתואר ראשון, ואולם תואר שני יהווה יתרון.

נרשה לעצמנו להניח כי הנהלת משרד מבקר המדינה יושבת בתוך עמה - ואינה מציבה בכוונה משוכה גבוהה מדי בפני המועמדים - ומכאן מתקבלת המסקנה כי בתחומים המקצועיים בהם עוסק המשרד, אין כמעט סיכוי להתקבל לעבודה (כיום), ללא תואר שני.

מכאן, נראה שלא הגזימה רויטל היכל, בעת שטענה כי מרבית חבריה לעבודה (בבנק לאומי לישראל בע"מ), לרבות כאלו הכפופים לה מבחינה אדמיניסטרטיבית, הם בעלי תואר שני וגם בשל כך היה עליה (לדבריה) לרכוש לעצמה את התואר הנוסף! עם כל הכבוד להלכה הקיימת, מתקבל הרושם כי מי שהוא בעל תואר ראשון בלבד, עלול למצוא את עצמו כיום בעמדת נחיתות תפקודית מובהקת, כאשר מרבית חבריו לעבודה הינם בעלי תואר שני ושלישי. במקרים שכאלו, בין היתר, מוצדק יהיה להכיר בלימודי תואר שני כהוצאה שתכליתה לשמור על הקיים.

מכל מקום, בינתיים החליט המחוקק לעשות מעשה, ובמסגרת תיקון מספר 151 לפקודת מס הכנסה, (שתוקפו מיום 15.6.2006 ואילך), קבע במפורש כי לא יותר ניכוי לצרכי מס הכנסה בשל הוצאות לימודים לרכישת השכלה אקדמית או לרכישת מקצוע, למעט הוצאות השתלמות מקצועית - שאינה לרכישת השכלה או מקצוע כאמור - לצורך שמירה על הקיים.

חשוב לציין, כי בנוסח המקורי של הצעת החוק לתיקון הפקודה הוחרגו הוצאות השתלמות מקצועית (שאינה לרכישת השכלה או מקצוע כאמור) ובלבד שאינה מקנה "יתרון של קבע". נוסח זה שונה במהלך הדיונים שהתקיימו בועדת הכספים של הכנסת, לאחר שקברניטי רשות המסים בישראל קיבלו את השגותיהם של נציגי הלשכות המקצועיות, שגרסו כי כל השתלמות מקצועית מביאה עמה, בדרך כלל, גם "יתרון של קבע".

לא נותר לנו אלא להמתין בסבלנות לפסיקתו של בית המשפט העליון, בעניינם של היכל יאיר ורויטל, ולאחר מכן נוכל לבחון אם מדובר בתיקון מבהיר או מפסיק, והאם נקבעה בתיקון מספר 151 לפקודת מס הכנסה חזקה חלוטה, או שמדובר בחזקה הניתנת לסתירה.

הכותב - ממשרד רוז'נסקי הליפי ושות'. נמנה על צוות "מומחי חשבים h.p.s." מידע עסקי בע"מ, המוציאים לאור את ידע למידע, פקס טקס ואתר "כל מס".