תיקוני טעויות בשומה בהליך לפני בית המשפט

המשיב הוציא למערערים שומת עסקאות ושומת תשומות בשנים 1995-1994, וכן נשלחה פעמיים הודעה על הטלת כפל מס, על פי סעיף 50 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 [להלן - "החוק"], כאשר הסכומים המופיעים בכל הודעה אינם דומים. בעקבות דחיית ההשגות על השומות ועל כפל המס, המערערים הגישו ערעורים לבית המשפט המחוזי, שנדחו. בפסק דין אמר השופט טל, כי - "לאור האמור ובכפוף לדברי בא כוח המשיב... אני דוחה את הערעור".

בעקבות פסק דין זה, המערערים הגישו בג"ץ ובו דרשו לצוות על המשיב לפרט את הסכומים, שהוא דורש לתשלום מע"מ ולנמק את סירובו להגיב על פניית המערערים לדון בשומות שהוציא המשיב.

המשיב המציא למערערים דוחות בני גבייה בעקבות צו, אשר נתן בג"ץ וביום 22.9.2003 ניתן פסק הדין. פסק הדין אמר בית המשפט העליון, כי נרשמו דברי ב"כ המשיב, שהקנסות יחושבו ממועד פסק הדין, ולא ממועד השומה.

המערערים טענו, כי שני פסקי הדין כפופים לביצוע השינויים, בהתאם להצהרת ב"כ המשיב, כי יש לערוך שינויים ותיקונים בשומות השונות ובהודעות על כפל המס. לאור העובדה, כי השינויים לא בוצעו, לטענת המערערים, אין מקום ליישום את פסק הדין, אלא בהוצאת שומות חדשות ומתוקנות למערערים. עוד הוסיפו המערערים, כי על החלטת המשיב שלא לפתוח השומות, ניתן להגיש ערעור במסגרת סעיף 79 לחוק.

בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו פסק: כפי שעולה מפירוט החלטתו של כב' השופט טל בעמ"ש, שהמערערים הגישו בעבר, אישר בית המשפט את השומות ודחה את הערעורים, תוך הוראה על ביצוע תיקון של השומה, על פי הצהרת ב"כ המשיב. במסגרת פסק הדין, בית המשפט רשאי לתקן שומה, להוסיף עליה ולגרוע ממנה חיובים כספיים, ללא כל צורך בהוצאת שומה מתוקנת. זאת, על פי הסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 83(ה) לחוק (פסק הדין בעניין ע"א 7493/98, שלמה שרון נ' פקיד שומה). בפסק דין זה, המשיב ויתר על סכום מסוים במסגרת השומה, במהלך הדיון בבית המשפט, תוך תיקון טעות, אשר אומץ במסגרת פסק הדין. לכן, אין גם כל מקום לטענת המערערים, באשר להוראת סעיף 79 לחוק. בנוגע לטענה, כי המשיב אינו נכון לדון מחדש בשומות שהוצאו, לא מצא בית המשפט צורך להוסיף דבר על האמור בהחלטה במסגרת הבג"ץ הזהה שהוגשה בעבר, וקבע כי "מסתבר שהשומות הן סופיות לאור פס"ד שניתן בבית המשפט המחוזי על ידי כב' השופט טל ואין עילה שנתערב בעניין זה כשהשומות סופיות". לכן דין הערעור להידחות. נוסף על כך, יש לקבל את טענת המשיב, שעל פיה המערער הגיע, למעשה, להסכם פשרה עם המשיב בנוגע לחובו האישי, לרבות הקנסות. המערער לא הוכיח, כי הסכם זה היה כפוף להחלטת בית המשפט בנושא. למעלה מן הצורך, בית המשפט מתייחס גם לטענות המערערים, באשר לתיקון העולה מפסק הדין של השופט טל ולעניין הקנסות. נציג מע"מ בעמ"ש האמור, מר אורן בר, העיד במסגרת הדיונים שנערכו בעבר בבית המשפט, ושעליהם מסתמכת המערערת בבקשותיה, כי ביום 17.9.2003, הוא נתן הוראה לתקן את סכום מס התשומות ולהעמידו על הסכום, שקבע כב' השופט טל בפסק הדין. גם בעדותו לפני בית המשפט הנוכחי, בר חזר והסביר, כי במקור נפלה טעות, אולם הטעות תוקנה מידית ביום 17.9.2003, והמערערת לא שילמה סכומים עודפים. לכן, אין כל צורך להוציא שומות מתוקנות על פי דרישת המערערים. לעניין חישוב הקנסות - בג"ץ קבע במסגרת פסק הדין, שאליו נדרש בעבר בידי המערערים, כי הקנסות יחושבו ממועד מתן פסק הדין, ולא ממועד השומה (ראה גם פסק הדין בעניין שגיא נ' מנהל אגף המכס). בר הסביר במסגרת חקירתו, בפסק הדין בעניין בש"א 21189/03, כי הקנסות ייתוספו רק מרגע הפיכת החוב לחלוט, וכי בפועל חושבו הקנסות - חודש ושבוע לאחר מתן פסק דינו של השופט טל, ואילו הקנס, בגין הסכום נשוא סעיף 23 לפסק הדין, חושב ממועד מאוחר יותר, כנדרש בפסק דין שגיא לעיל. המערערים ביקשו במסגרת בש"א - להורות על הסרת העיקול על המקרקעין ולמתן הוראות בתיק ההוצאה לפועל, המתנהל בקשר למימוש המקרקעין. זאת, לאור העובדה, כי העיקול, אשר נרשם על המקרקעין במסגרת הליכי הגבייה, הנו בסכום של מאות אלפי שקלים, וכי לאחר החישוב החדש המתחשב, לטענתם, בנושא הטעות והקנסות, יש להפחית את סכום העיקולים. נראה לבית המשפט, כי יש לבצע בדיקה, כדי לברר, האם יש צורך להתאים את סכום העיקול לסכום החוב. עם זאת, אין כל מקום לבקשה. לאור היות הטענות חזרה על שכבר נטען במקרה קודם, הרי משדחה בית המשפט הנוכחי את טענות המערערים כולן, אין מקום לחזור עליהן במסגרת בקשה זו. אין ספק, כי המערערים לא שילמו עד היום את חובם, והמשיב רשאי לנקוט הליכי גבייה. אין גם ספק, כי החוב ייגבה על פי החישוב הנכון של החוב אשר ביצע המשיב. בסוף הדיון, בית המשפט עסק בדרך ההתבטאות של המערערים כלפי המשיב, במהלך הדיון כולו. דרך התבטאות זו, תוך שימוש במונחים מבישים כלפי עובדי המשיב, איננה ראויה ואין לעבור עליה לסדר היום. הערעור נדחה. ניתן ביום 20.6.2006 בפני: כבוד השופטת דניה קרת-מאיר