שינוי מקום העבודה כהרעת תנאים

ע"ב 3264/06 הדס ליאני נ. גיא פרוביזור ואורן פרוביזר אחזקות בע"מ, ניתן ביום 19.3.2006.

עובדות הדס החלה לעבוד באורן פרוביזר אחזקות בע"מ (להלן – החברה), שהיא בעלת רשת חנויות למוצרי טבע, ביום 1.5.2003. הדס עבדה בחנות החברה בסניף הרשת ברמת גן.

ביום 17.2.2005 הודיע מנהל החברה להדס בכתב, כי בהמשך לשיחה עימו ולאור השינויים שהחברה נאלצת לבצע, הדס תעבור לעבוד בחנות החברה באור יהודה. בתגובה כתבה הדס ביום 18.2.2005 למנהל, כי עוזרו הודיע לה ששעות העבודה בסניף באור יהודה יהיו משעה 14:30 עד השעה 22:00 וזאת לעומת שעות עבודתה ברמת גן, אשר היו משעה 12:00 עד השעה 20:00. הדס ציינה, כי מדובר בהרעה מוחשית בתנאי העבודה.

התביעה היא לפיצויי פיטורים ולתמורת הודעה מוקדמת, כאשר הצדדים חלוקים בשאלה האם שינוי מקום העבודה בכל הקשור להארכת משך הנסיעה, הינו בגדר הרעת תנאים מוחשית, כמשמעות המושג בסעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג–1963 (להלן – החוק).

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו פסק

בעוד שלמקום העבודה ברמת גן נסעה הדס שתי תחנות בקו אחד, הרי שלמקום העבודה באור יהודה זקוקה היתה לשני אוטובוסים ולזמן נסיעה של יותר משעה אחת וזאת בהתחשב בעובדה שיש להמתין לשני אוטובוסים. מדובר בהרעה מוחשית בתנאי העבודה.

הדס נדרשה גם לשנות את שעות עבודתה, כפי שציינה במכתבה מיום 18.2.2005. משמעות השינוי הינה חזרתה לביתה בשעות הלילה המאוחרות, דהיינו בשעות מאוחרות יותר מאלו שהיו במקום עבודתה ברמת גן.

יתר על כן, בהסכם העבודה שנחתם בין הצדדים צויין במפורש, כי מקום עבודתה ברמת גן. משמבקש צד להסכם עבודה לשנות את הסכם העבודה, זכאי הצד שכנגד שלא להסכים לשינוי זה. בנסיבות הענין מדובר בשינוי משמעותי של ההסכם.

הפסיקה קבעה כי העתקת מקום עבודה המחייבת היזקקות לשלושה אוטובוסים מהווה הרעת תנאים מוחשית. גם שינוי באשר למשמרות יכול ויחשב כהרעת תנאים מוחשית.

תנאי לזכאות לפיצויי פיטורים מכח סעיף 11(א) לחוק הינו, כי העובד המתפטר יעמיד את המעביד על כוונתו, כך שתהא לו ההזדמנות לעשות לסילוק הסיבה בגינה מבקש העובד להתפטר. יחד עם זאת, מקום שברור שאין בידי המעביד לשנות את הנסיבות שגרמו להרעה, כגון שליחתו של העובד לעבוד במקום מרוחק יותר, אין מקום לדרוש מהעובד להתרות במעביד לסלק את הסיבה להתפטרות, שהרי ברור שאין כל אפשרות לסלק סיבה זו.

במקרה דנן, יש לראות במכתבה של הדס מיום 18.2.2005 משום התראה כאמור, ומכל מקום גם אם לא היתה התראה כזאת, זכאית היתה הדס לפיצויי פיטורים וזאת נוכח העובדה, כי החברה לא יכולה היתה להמשיך ולהעסיק אותה בסניף ברמת גן.

אין לחייב את הדס בפיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת על התפטרות. מכח סעיף 10(1) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א–2001, אין עובד המתפטר חייב בהודעה מוקדמת למעבידו בנסיבות שעקב קיומן אין לדרוש ממנו לעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת. במקרה דנן, לא ניתן היה לדרוש מהדס להמשיך ולעבוד תקופה של הודעה מוקדמת בסניף באור יהודה וזאת נוכח שינוי הסדרי הנסיעה למקום ושעות העבודה.

התביעה התקבלה ברובה. החברה תשא בהוצאותיה של הדס ובשכ"ט עו"ד בסכום כולל של 3,000 ₪ בצירוף מע"מ.