הנישום נושא בנטל להסביר את הפער בין הצהרות הון

עמ"ה 1045/01 שאשא דוד נ. פקיד שומה תל אביב-יפו 3 בשנים הרלוונטיות היה המערער בעל מניות ומנהל בחברת זוהר מתכות (1994) בע"מ, ממנה קיבל משכורות בשנות המס שבערעור. המשיב ערך למערער השוואת הון לתקופה שבין שתי הצהרות הון אשר הוגשו מטעם המערער. הצהרת ההון הראשונה הינה מיום 31.12.1995, במסגרתה הצהיר המערער כי בבעלותו יהלומים בשווי של 350,000$ (להלן - הצהרת ההון הראשונה). הצהרת ההון השניה הינה מיום 31.12.1997, במסגרתה הצהיר המערער על יתרות חייבים בסך 990,000 ₪, בגין יהלומים שמומשו לדולרים וניתנו כהלוואה צמודת דולר (להלן - הצהרת ההון השניה). המערער טען כי רכש את היהלומים בשנות השמונים מאדם בשם בר נתן. בר נתן רכש מהמערער בחזרה, לטענת המערער, את היהלומים, במהלך השנים 1997-1994. אלא שהמשיב מצא כי המערער הצהיר בהשגה שהגיש ביום 3.5.1982, כי מצבו הכלכלי רע. המשיב קבע כי נותרו הפרשי הון בלתי מוסברים בסך 985,137 ₪ והוסיפם בחלקים שווים לשנות המס 1997-1996. בשנת המס 1995 נתן המערער הלוואה בסך 140,000 ₪ לחברת ש. זוהר אלומיניום בע"מ (להלן - חברת זוהר אלומיניום), כאשר המערער טוען כי מקורות ההלוואה הם ממכירת היהלומים וזכייה במשחקי הטוטו. טענות אלו לא אומתו במסמכים. לפיכך הוסיף המשיב למערער הכנסה בסך 140,000 ₪ בשנת מס זו. על כך הערעור. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו פסק נישום חייב לגלות בהצהרתו את כל הונו על כל רכיביו. כאשר נוצר פער בין שתי הצהרות הון, הנטל הוא על הנישום להמציא הוכחות וראיות מהימנות, שיש בהן כדי להסביר מקור ההפרשים שצמחו בהונו המוצהר. היות והמערער טוען כי אין לו הפרשי הון בלתי מוסברים, הרי שנטל ההוכחה והשכנוע מוטלים על כתפיו. המערער לא נשא בנטל זה. מקום שנישום טוען מפורשות כי הוא חסר אמצעים ולימים משנה את גרסתו כי למעשה היה הוא עתיר נכסים באותו מועד, יקשה על בית המשפט לקבוע איזו משתי הגרסאות היא הראויה לאימון. משכך יקשה לקבל הסבר שכולו נשען על דברתו של המערער, כי החזיק ביהלומים עוד במועד הצהרת ההון הראשונה. המערער בתצהירו מבהיר, כי לפחות בשני מועדים קודם להצהרת ההון הראשונה, מכר יהלומים והעביר התמורה כהשקעה לחברת זוהר אלומיניום. משמע, נמכרו יהלומים עובר למועדים אלו, לפחות בשווי של כ-46 אלף דולר, עוד קודם למועד הצהרת ההון הראשונה. משמע, גם הצהרת ההון הראשונה משנת 1995 לוקה באי דיוק, באשר לשווי היהלומים שהמערער טוען שהם בבעלותו. בלא תיעוד כלשהו, או צל של ראיה התומכת בגרסת המערער, אין לקבל את גרסאותיו בנוגע ליהלומים. המערער לא השכיל להציג תשתית ראיתית לגבי רכישת היהלומים או מכירתם ובוודאי לא ראיות אובייקטיביות של ממש, כנדרש במקרה של גידול הון בלתי מוסבר, למסכת הגרסאות שהעלה. יתרה מכך, אין לומר כי שומות המשיב מופרכות, שהרי הן מבוססות על הצהרות ההון של המערער עצמו ועל הפרש ההון שהוא הצהיר עליו. בנוח לו מציג המערער הכנסות מזעריות ובנוח לו טוען הוא כי הוא עתיר נכסים וכי תמיד היתה הפרוטה מצויה בכיסו. הערעור נדחה. המערער ישא בהוצאות המשיב בסך 2,000 ₪ ובשכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪. ניתן ביום: 15.3.2006; בפני: כב' השופט א. מגן. ב"כ המערער: עו"ד מדר; ב"כ המשיב: עו"ד אליעז שניצר מפרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי).