שימוש במישרין במקרקעין בידי מוסד ציבורי

ועדת הערר בענין מס שבח מקרקעין שליד בית המשפט המחוזי קבעה, כי שימוש בדירות של מוסד ציבורי שהינו בית ספר, למגורי המורים ומשפחותיהם - אינו נחשב שימוש במישרין, לצורך תשלום מס רכישה מופחת לפי תקנה 9 לתקנות מס רכישה.
עו"ד לילך דניאל |

ו"ע 1339/02 שוחרי "מורשת יעקב" נ. מס שבח רחובות העוררת היא "מוסד ציבורי" כמשמעותו בסעיף 61 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה), תשכ"ג-1969 (להלן – החוק). לפני מספר שנים רכשה העוררת שלוש דירות. שלוש הדירות שימשו למגורים של רבנים ובני משפחותיהם. הרבנים שהתגוררו בדירות כיהנו כמורים אצל העוררת. העוררת ביקשה להכיר בזכותה לתשלום מס רכישה מוקטן, לפי תקנה 9 לתקנות מס שבח מקרקעין (מס רכישה), תשל"ה-1974 (להלן – התקנות). המשיב דחה את טענת העוררת, בקובעו כי הדירות אינן משמשות במישרין את העוררת. על כך הערר. ועדת הערר בענין מס שבח מקרקעין שליד בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו פסקה העוררת עוסקת בתחום החינוך, ולומדים אצלה תלמידים במסגרת מכללה למורים. חלק מתלמידיה לומדים גם בישיבות הסדר. העוררת רכשה את הדירות לצורך מגוריהם של הרבנים – המחנכים, העוסקים בהוראה אצל העוררת. לטענת העוררת, חשוב הדבר שמורים/רבנים אלה יתגוררו בקמפוס או בסביבות הקמפוס של העוררת, שכן הם משרים מעצם היותם רבנים/מורים/מחנכים על עיצובם של תלמידי העוררת. לכן, טוענת העוררת, יש לראות במגוריהם של הרבנים בדירות משום שימוש במישרין ע"י העוררת. אין לקבל טענה זו. שימוש במישרין, חייב להיות פשוטו כמשמעו. אם למשל היו הדירות משמשות ככיתות לימוד לתלמידי העוררת, כי אז ניתן היה לומר שהן משמשות ישירות את העוררת ומטרותיה. לא כן הדבר כאשר הן משמשות למגורים של מורי העוררת, ולא לאלה בלבד, אלא גם לבני משפחותיהם. סעיף 61 לחוק דן במוסדות ציבור ובפטור (חלקי או מלא) שניתן למוסד ציבורי בעסקת מקרקעין. התנאי לכך הוא שהמקרקעין שימשו במישרין את המוסד הציבורי. בעקבות סעיף 61 לחוק באה תקנה 9 לתקנות. ברור הדבר שהדירות אינן משמשות את העוררת במישרין אלא רק בעקיפין. המחוקק הראשי ומחוקק המשנה העניקו הנחות במס למוסד ציבורי בעסקות מקרקעין, אולם זאת רק בתנאי מפורש שהמקרקעין משמשים במישרין את המוסד הציבורי בלבד. הרבנים/המורים שקבלו מהעוררת אפשרות לגור בדירות השייכות לה, הם מעין "שוכרים", ובודאי שמגוריהם של המורים ובני משפחותיהם בדירות אינם יכולים להיחשב כשימוש במישרין של העוררת בדירות אלו. ניתן, אולי, לומר כי זוהי הנאה עקיפה שיש לעוררת מהדירות, אבל הנאה עקיפה כזו אינה מספקת עפ"י החוק והתקנות, כדי שתינתן הנחה ממס. הערר נדחה. העוררת חויבה לשלם למשיב הוצאות כוללות בסך 7,500 ₪. ניתן ביום: 26.3.2006 בפני: כבוד השופט (בדימוס) ע. זמיר - יו"ר; מר ד. מרגליות, עו"ד ושמאי מקרקעין – חבר; מר א. מונד, רו"ח – חבר. ב"כ העורר: עו"ד שמואליאן אלי; ב"כ המשיב: פרקליטות מחוז ת"א – אזרחי.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה