לא ניתן פטור ממס לפי סעיף 9(5) לחלק מהכנסות נכה
עמ"ה 382/02 הופלר משה נ. פקיד שומה חיפה
המערער מועסק כמנהל שכיר בחברת הופלר משה בע"מ (להלן - חב' הופלר), שהוקמה בשנת 1972. המערער ואשתו הם הבעלים של חב' הופלר בחלקים שווים.
במהלך שנת 1995 החליטו המערער וחתנו (להלן - החתן) על הקמת חברה חדשה. החברה החדשה הוקמה ביום 27.3.1996. המערער וחתנו הינם הבעלים של חברה זו בחלקים שווים. החברה החלה את פעילותה בחודש יולי 1996. המערער משמש כמנהל גם של חברה זו.
לקראת סוף שנת 1994, בחודש דצמבר, אובחנה אצל המערער מחלת הסרטן.
בסוף דצמבר 1996, על-פי החלטה של החב' החדשה, הפך המערער להיות מנהלה גם של החב' החדשה ושיעור שכרו עלה.
המערער טען כי יש לראות במלוא הכנסתו כ"יגיעה אישית" ובהיותו נכה בשיעור 100% הוא זכאי לפטור מלא לפי סעיף 9(5) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן - הפקודה). טענתו המרכזית של המשיב היא כי חל גידול משמעותי בהיקף הכנסותיו של המערער עובר למועד בו הוכרה נכותו כמזכה בפטור ממס וכי המערער מבקש לעשות שימוש לרעה בנכותו, תוך ניסיון, שלא כדין, להכניס תחת הפטור היקף הכנסות מופרז ובלתי סביר. על כך הערעור.
בית המשפט המחוזי בחיפה פסק סיכום הממצאים הרפואיים בלבד מקשים על התערבות בית המשפט בשומת המשיב. ואולם, בחינת הנתונים הרפואיים, על אף היותה הכרחית אינה מספקת. בדיקת שכרו של המערער מיגיעה אישית המזכה אותו בפטור צריכה להיבחן תוך התייחסות למדדי השוואה לפעילות החברה המקורית והחדשה, לרבות מחזורים ורווחים וכן התייחסות לשכר החתן, לפני פרוץ מחלת הסרטן, בתחילת המחלה, ובשנות המס שבערעור, תוך הצבעה על העדר קשר אפשרי קיים בין המחלה ושלביה, לבין היקף היגיעה האישית. לפיכך, לצד התחום הרפואי, ישנם שיקולים נוספים שעל רשות המס לבחון במקרה כגון זה.
מעורבותו של המערער בחברות כללה בחלק מהשנים גם עבודה פיזית. בשנות הפעילות האחרונות, ובהן השנים שבערעור, הצטמצמה העבודה הפיזית של המערער, בין היתר משום שינוי אופיה של הפעילות העסקית בחברות, והתרחבה עבודתו בתחום הניהול והשיווק.
ככלל, יגיעה אישית בעסק אינה מתבטאת בהכרח בעבודה פיזית, אלא יש והיא תבוא לביטוי בעבודת שיווק או בניצול קשרים עסקיים, להגדלת היקף המחזור של העסק. די בכך שפעילות הניהול, בהתאם לתנאי האמור, הייתה פעילות אינדיבידואלית שהביאה לצמיחת ההכנסה, כדי להביא את המערער במסגרת סעיף הפטור. ניהול החברות ותפעולן השוטף לא יכול היה להיעשות ללא יגיעתו האישית הממשית של המערער, ואולם, אין לקבל את היקפה הנטען של הפעילות.
לטענת המערער, הקמתה של החב' החדשה ושינוי פני העסק מפעילות עתירת עבודה בחב’ הופלר לפעילות עתירת מסחר, פתחה תחום עיסוק חדש למערער, אשר היה בו כדי להגדיל את הכנסותיו. המשיב טוען כי אין הבדל בין הפעילות העסקית של החברה החדשה מזו של חב' הופלר. העדויות והראיות שהוצגו תומכות יותר בעמדתו של המשיב. אין בהקמת החברה החדשה כדי להעיד בהכרח על הרחבת היקף היגיעה האישית שנדרשה מהמערער.
המשיב ביקש להשוות את הכנסת המערער בשנים 1994-1995, השנים טרם קבלת הפטור, לשנות המס שבערעור ולהצביע באמצעותן על הגידול המשמעותי שחל בהכנסתו של המערער. טענת המערער היא, כי שנים אלו אינן משקפות את גובה הכנסותיו וכי מדובר בשנים חריגות, בהן הכנסותיו היו נמוכות באופן משמעותי, משום השקעות מתוכננות מיוחדות שנעשו בחברות שבבעלותו. טענות אלה אינן עולות בהכרח מחומר הראיות שהוצג.
על-פי הסכם יסוד החברה החדשה, החליטו הצדדים על שכר שווה לחתן ולמערער כמנהלה והנה, זמן קצר לאחר שהוכרה נכותו של המערער לצורך הפטור לפי סעיף 9(5) לפקודה, החליטה החב' החדשה להגדיל באופן משמעותי את שכרו של המערער. הוחלט על "שיפטינג" (העברה מלאכותית) משכרו של החתן לשכר המערער, מבלי שהחלטה זו התבססה על טעם עסקי כלשהו, למעט התכלית של הפחתת שיעור המס, לאור ההכרה בו כנכה.
משנקבע כי אין מדובר בתחום עסקי חדש ונוסף בחב' החדשה, על זה שנדרש המערער לנהל בחב' הופלר, הרי שהעלאת משכורתו של המערער, ובשיעור כה משמעותי, אינה עומדת בכל קנה מידה של סבירות כלכלית-עסקית. משנקבע כי לא נדרשה הרחבה של היקף פעילותו של המערער בחברות אותן ניהל בשנים שבערעור, לעומת השנים שקדמו להן, ומשלא ניתן הסבר מניח את הדעת להעלאה המשמעותית בהיקף שכרו של המערער בשנים אלו, לא היה מקום להגדלה כה משמעותית בגובה שכרו של המערער בשנים שבערעור ויש להניח כי הגדלה זו קשורה במתן הפטור.
מבחינה בריאותית, במהלך שנת המס 1998 נפסקו הטיפולים הכימותראפיים. באותה שנה חלה ירידה דרסטית בהכנסותיו של המערער. לטענת המערער, לא המחלה היא שצמצמה את ההכנסה, אלא המצב הכלכלי במשק. אולם גם אם חלה החמרה נוספת במצבו הפיזי, שגרמה לירידה בהכנסות, הרי שלא היה מקום להפחתה נוספת. יש לקבל את ההצהרה המדווחת לשנת המס 1999 ואין מניעה כי זו תהא בסיס לשנת המס 2000, על דרך תיאום הסכומים, ככל שלא נתגלו ראיות אחרות סותרות.
הערעור התקבל חלקית. המערער חויב לשלם למשיב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום של 10,000 ש"ח.
ניתן ביום: 27.2.2006 בפני: כב' השופטת ש' וסרקרוג. ב"כ המערער: עו"ד איתן צחור; ב"כ המשיב: עו"ד ערן רזניק, סגן בכיר לפרקליטת מחוז חיפה.
