ניתוקם של חברי הכנסת

ברשימתו מיום 6.3.2006 ("דה-מרקר") מצא לנכון העורך גיא רולניק "לגלות" לח"כ (לשעבר) יוסי שריד חמש עובדות, בהקשר להסדרי הפנסיה המקובלים בישראל, ואלו הן:

1. כחבר כנסת ותיק מבוטח שריד בפנסיה תקציבית - ששום עובד בסקטור הפרטי לא זכאי לה. שריד לא הפריש ב-29 שנות עבודתו שקל אחד כדי לצבור את הזכויות האלה - בעוד שרוב בוחריו צריכים לשלם מדי חודש 5% לפחות משכרם לקרן הפנסיה, קופת הגמל וביטוח המנהלים שלהם. גם תשלומי המעביד (עוד כ-13%) מגולגלים בחלקם על העובד באמצעות לחץ על השכר כאשר שוק העבודה חלש.

2. כחבר כנסת ותיק יכול היה שריד לפרוש כבר לפני 21 שנה, כלומר בגיל 45 ולקבל פנסיה כל ימי חייו. כשר לשעבר שעבר את גיל 65 מקבל שריד פנסיה כפולה - 3.800 שקל כשר ועוד 32 אלף שקל כח"כ.

3. ייתכן שהזמן הרב שחלף, כשנתיים וחצי, השכיח מחבר הכנסת שריד את הרפורמה הגדולה בפנסיה שאישרה הכנסת בה הוא היה חבר. ומה היא אותה "רפורמה" מופלאה? באה הממשלה וחתכה כבסכין גילוח בתנועה מדודה ומהירה למאות אלפי מבוטחים כרבע עד שליש מזכויות הפנסיה שלהם באמצעות העלאת גיל הפרישה והעלאת דמי התגמולים.

מדוע המשלנו את החיתוך הזה דווקא לסכין גילוח? כמובן, כל גבר יודע שהחיתוך בסכין גילוח הוא כה מהיר וחד עד שלעיתים הנזק מתגלה רק מאוחר יותר, כאשר אתה מביט במראה ומגלה שאתה מדמם.

גם מאות אלפי הפנסיונרים במדינת ישראל המבוטחים בקרנות הפנסיה טרם הבינו מה היא אותה "רפורמה" וכיצד נחתכו זכויותיהם - הם יבחינו בדימום כאשר ייצאו לפנסיה. כמובן שבפנסיה של שריד וכל בכירי הסקטור הציבורי ובראשם אנשי מערכת הביטחון לא נגעה הממשלה כאשר באה לעשות "רפורמה" ואיש בכנסת של שריד לא פצה את פיו נוכח האפליה הזאת - גם כאשר מדובר בכאלה שמקבלים פנסיות כפולות.

4. שריד משוכנע שכל עיתונאי ועובד תברואה מקבל פנסיה כשלו. ראוי שיתעדכן, הרוב המכריע של העובדים בסקטור הפרטי מקבלים מהקרן שלהם גמלה שהיא לכל היותר 70% משכרם האחרון ולעיתים קרובות היא ממוצע שכרם לאורך השנים - כלומר הרבה פחות מזה. שריד מקבל גמלה של 100% ישירות מקופת המדינה ונהנה מהצמדה אוטומטית שלה. גובה הפנסיה של המבוטחים בקופות הגמל ובביטוחי המנהלים תלוי בביצועים של הבורסה בה מושקעים הכספים. בשביל שריד תנודות הבורסה והכלכלה הישראלית הם לא יותר מכותרת בעיתון וחומר לתגובות שנונות ומשעשעות.

5. שריד מתעלם מפצצת הזמן הכלכלית של הפנסיה התקציבית ממנה הוא ורבים מיקירי השלטון נהנים. חבל שבשבתו בוועדת חוץ וביטחון של הכנסת במשך שנים ארוכות הוא לא דרש אף פעם לקיים דיון רציני במהירות המבהילה בה צומחת המחויבות האקטוארית לפנסיה לעובדי מערכת הביטחון (מ-20 ל-100 מיליארד שקלים תוך כ-15 שנה).

עד כאן, הבאנו דברים בשם אומרם וברצוננו להוסיף כמה הערות משלנו:

(*) רבים מבין חברי הכנסת (לרבות כאלו שכיהנו בועדת הכספים) נותנים את ברכתם, באופן אוטומטי, כמעט לכל הצעה ממשלתית בנושאי המיסוי. כתוצאה מכך, נכללו בחוקי המדינה ובתקנות כמה וכמה הוראות, המהוות פגיעה בוטה וקשה בנישומים הישראלים בכלל, ובבעלי השליטה והעצמאים שביניהם בפרט.

(*) בעוד שהכנסתם החייבת במס של רבים מבין המחוקקים (מקבלי הפנסיה התקציבית) "נפרסת" על פני תקופה ממושכת (עד ליום הפטירה וגם לאחר מכן עד ליום הפטירה של בני זוגם) - אין לעצמאים שבקרבנו אפשרות להנות מפריבילגיה דומה, ובדרך כלל מרבית הכנסתם - אם לא כולה - מתחייבת במס במהלך תקופת פעילותם העסקית.

./2

(*) תוך שימוש בעשרות הוראות דרקוניות ואנטי-כלכליות, גרם המחוקק הישראלי למצב שבו הכנסתם החייבת במס של מרבית הנישומים, שהינם עצמאים ובעלי שליטה, עולה באופן ניכר (וזאת בלשון המעטה) על הכנסתם הכלכלית. די בכך אם נזכיר את ההוצאות הרבות שאינן מותרות בניכוי, את חוסר האפשרות להורשת הפסדים עסקיים, את המגבלות הרבות (והמיותרות) המוטלות על קיזוז הפסדים, את הסנקציות החד-צדדיות שמוטלות (לעולם) על הנישומים בלבד, וכיוצ"ב.

(*) חוקי המס הולכים ומסתבכים מרפורמה לרפורמה - ועמם גם מועקת המס - ויש הסבורים כי כל נישום שהינו עצמאי או בעל שליטה נאלץ להקדיש כיום משאבים חסרי תקדים, על מנת שלא להיקלע למלכודות המס הרבות, השזורות בחוקי המס השונים.

נוכח כל אלו אנו מצטרפים לביקורתו המוצדקת של גיא רולניק, ולא נותר לנו אלא לייחל ליום שבו תוקם בישראל מפלגת נש"ך (נישומים שתש כוחם).