החוב הממשלתי הסתכם ב-552 מיליארד שקל ב-2005
החוב הממשלתי הכולל הגיע בתום שנת 2005 ל-552 מיליארד שקל, עלייה נומינלית של 2.1% לעומת יתרת החוב בסוף 2004. כך עולה מנתוני המחלקה המוניטרית בבנק ישראל שפורסמו היום. שיעור גידול החוב ב-2005 הוא הנמוך ביותר בעשור האחרון (למעט שנת 2000), זאת הודות לצורכי המימון הנמוכים של הממשלה - תוצאה של הירידה החדה בגירעון הממשלתי, לצד עלייה ניכרת בתקבולי ההפרטה.
העלייה המתונה בחוב הממשלתי לצד שיעור הצמיחה המהיר של התוצר הובילו לירידה גדולה יחסית ביחס החוב (ברוטו) לתוצר- 100% בסוף 2005 לעומת 103% בסוף 2004. יחס החוב הממשלתי (נטו) לתוצר ירד אף הוא ב-2005 והגיע ל-83% לעומת 89% בסוף 2004.
יצויין כי יחס החוב הממשלתי (ברוטו) בתוצר הוא אחד המדדים החשובים לבחינת יציבותו של משק בעיני משקיעים חיצוניים ומקומיים ויש לו השפעה חשובה על דרוג המדינה ע"י חברות דרוג בינלאומיות. זהו גם אחד התנאים המרכזיים שנקבעו באמנת היציבות והצמיחה האירופאית (אמנת מאסטריכט) כתנאי להצטרפות לגוש האירו. עפ"י אמנה זו שיעור החוב הממשלתי בתוצר לא יעלה על 60%, או שיהיה בתוואי ירידה ברור לקראת שיעור זה.
על אף הירידה הגדולה יחסית בשיעור החוב הכולל בתוצר, עדיין שיעור החוב בישראל רחוק מהמקובל במדינות המפותחות. כך שיעור החוב השכיח ביחס לתוצר בארצות ה-OECD נע בין 25%-75%. ראוי להזכיר כי גם בישראל היה שיעור החוב הממשלתי בתוצר נמוך יותר ובשנת 2000 הוא אף הגיע ל-88%, אך בשנים 2001 עד 2003 חלה בו החמרה.
למשקלו הגבוה של החוב הממשלתי בתוצר יש השלכה על נטל תשלומי הריבית על החוב. אלה הגיעו בישראל ב-2005, עפ"י ההגדרה המקובלת בעולם, ל-5.8% תוצר - שיעור גבוה במידה ניכרת מזה השורר במדינות ה-OECD ובאחוד האירופאי- 1.9% ו-2.7% בהתאמה.
נטל תשלומי ריבית כה גבוה מרתק מקורות מתקציב הממשלה להחזרי ריבית על החוב ומקטין את הגמישות להפניית מקורות תקציביים לצרכים אחרים במשק. זאת ועוד - יחס גבוה של החוב בתוצר ילווה בדרך כלל בדירוג מדינה נמוך יותר ועל כן שיעורי הריבית שהממשלה והסקטור העיסקי ידרשו לשלם בשוקי ההון בחו"ל יהיו גבוהים יותר. בנוסף – כאשר נטל החוב בתוצר נמוך - יכולה הממשלה לנהל מדיניות אנטי מחזורית ובתקופות של מיתון בפעילות הכלכלית להגדיל את הגירעון בתקציב - כדי לעודד עלייה בבקושים ובכך לתרום להתאוששות מהירה יותר של הפעילות. כאשר יחס החוב תוצר גדול מדי- מדיניות אנטי מחזורית מסוכנת משום שהיא עלולה להוביל למשבר פיננסי.
החוב הממשלתי מורכב מחוב פנימי – המונפק בישראל בשקלים ומחוב חיצוני המונפק בחו"ל במטבע חוץ. הגידול ביתרת החוב ב-2005 משקף עלייה בשיעור של 5.9% בחוב החיצוני - עליה הנובעת בעיקר מהחלשותו של השקל ביחס לדולר במהלך 2005, כאשר במונחים דולריים החוב החיצוני אף ירד מעט.
לעומת זאת-החוב הפנימי עלה בשיעור מתון בלבד- 0.8%, עלייה הנובעת משערוך החוב ומעליית מחירים, בעוד שגיוס ההון המקומי נטו היה שלילי והסתכם בעודף פדיונות על הנפקות בסכום של 2 מיליארד שקל. (זאת לעומת גיוס הון חיובי בסכום של 12 מיליארדים ב-2004 וגיוסים בסכום העולה על 20 מיליארד שקל נטו בכל אחת מהשנים 2003 ו-2002). הירידה החדה בהיקף גיוס ההון הממשלתי תמכה בירידת התשואות לפידיון במהלך 2005 ופינתה מקורות בשוק ההון למימון המגזר העיסקי.
החוב הפנימי מהווה כ-74% מהחוב הממשלתי ואילו החוב החיצוני מהווה 26% ממנו. בהרכבו של החוב הפנימי חלו במהלך השנים האחרונות תמורות אשר מבטאות את השינוי במדיניות ניהול החוב ורפורמות שונות בשוק ההון - העיקרית שבהן הרפורמה בחיסכון הפנסיוני. המגמה העיקרית בניהול החוב בשנים האחרונות היא התמקדות בהנפקת חוב לא צמוד, ובפרט כזה הנושא ריבית קבועה, והפיכתו לכלי מרכזי של הממשלה לגיוס הון, כמקובל בשוקי האג"ח בעולם. במקביל צומצם משקלו של החוב הצמוד למדד, אשר התאים לצרכי המשקיעים בתקופות בהן האינפלציה הייתה גבוהה, והופסק השימוש במכשירי חוב מסורבלים כמו אלו הנושאים ריבית ניידת או צמודים למטבע חוץ.
