מיצוי הליכים בפני פקיד השומה לפני פניה לבית המשפט

ה"פ 777/04, בש"א 16758/04 מדינת ישראל - פקיד שומה תל-אביב 4 נ. מואטי עטרה

המשיבה הגישה תובענה על דרך של המרצת פתיחה, בה עתרה כי ינתן סעד הצהרתי שיקבע כי אמה ז"ל זכאית לפטור ממס הכנסה ביחס להכנסותיה בשנים 2000-2002 וכן כי על המבקש לתקן את שומותיו, כך שישקפו את הפטור ממס הכנסה, כפי שמגיע לה מכח סעיף 9(5)(א) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א–1961 (להלן - הפקודה).

הבקשה הינה לדחיית התובענה על הסף, בהעדר סמכות עניינית לדון בה והיות שטרם מוצו ההליכים בהם פתחה המשיבה.

המבקש טוען כי המחלוקת בין הצדדים הנה מחלוקת מהותית והיא האם לגבי השנה הפתוחה, שנת 2002, זכאית המשיבה לפטור הקבוע בסעיף 9(5)(א) לפקודה או לפטור הקבוע בסעיף 9(5)(ב) לפקודה. המשיבה עתרה לדחיית בקשת המבקש למחיקת (דחיית) התובענה על הסף. לטענתה, המבקש מעולם לא התבקש על ידה לבצע הליך של פתיחת שומות. כל שביקשה היה ליישם באורח טכני את אישור קביעת הנכות הרטרואקטיבית של אמה, שאושר על ידי המשיב ביחס להכנסתה החייבת במס בשנים 2000-2002, כשהמשמעות של כך היא החזר מס.

בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו פסק

אף שבאופן עקרוני יתכנו (במשורה) מקרים בהם יקבע, שקיימת לבית המשפט סמכות עניינית המקבילה למנגנון ההשגה אותו קבע המחוקק, הפעלתה של סמכות זאת נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט. השאלה העולה בענייננו, היא האם במקרה זה יש להפעיל את שיקול הדעת ולהיזקק לתביעה, או שמא יש לדחותה על הסף.

לצורך מתן תשובה לשאלה זו יש להתייחס לשתי ההלכות, שקיים מתח מסויים ביניהן בנסיבות מקרה זה: מחד, ההלכה לפיה בית המשפט לא יעתר לבקשת סילוק על הסף כדבר שבשגרה ולא בקלות יחסום לתובע את דרכו לדיון ענייני בתביעתו. מנגד, ההלכה לפיה הפעלת סמכותו של בית המשפט במקרים בהם פתוחה לתובע דרך אחרת אשר קבועה בחוק, גם היא, אל לה להיות דבר שבשגרה ויש להפעילה במקרים חריגים בלבד.

אין לראות בנסיבות המקרה הנדון מצב חריג. המשיבה אכן ביקשה בקשה "טכנית" וקצרה לקביעת אישור הנכות הרטרואקטיבית של אמה, כאשר המשמעות הנובעת מכך היא כי יש להשיב לה סכומי כסף כתוצאה מהחזרי מס. נכונה טענת המשיבה כי לא ביקשה פתיחת השומות של השנים 2000-2001 - המשיבה אכן לא הייתה צריכה לבקש זאת. די בבקשה להחזרי מס בעבור השנים הללו, כדי שהמבקש יפעל בדרך של פתיחת שומות השנים הללו, הדרך הקבועה בחוק והיא הדרך היחידה בה ניתן לנקוט לצורך השבת הכספים המגיעים למשיבה.

מתקבלת טענת המבקש, כי יש לפעול לפי הדרך הקבועה בפקודה לגבי שנת 2002, שהייתה שנה "פתוחה" והשומה בעניינה הוצאה במהלך התנהלות התובענה. גם לענין השנים 2000-2001, השנים ה"סגורות", יש לקבל את טענת המבקש, כי האפשרות היחידה לבדוק את דרישות המשיבה בקשר לשנים אלה, היתה פתיחת שומות כפי שנקבע בסעיף 147 לפקודה, המאפשר לתקן שומות סופיות וסגורות, בהתאם לתנאים המפורטים, לבקשת הנישום או ביוזמת נציב מס הכנסה. עניינה של המשיבה נמצא עדיין בבדיקה אצל המבקש וההליכים בענין ההשגה כפי שנקבעו בפקודה, טרם מוצו.

המבקש מצידו הודה כי אכן מגיע למשיבה החזר מס בגין השנים 2000-2002. המחלוקת בין הצדדים, כפי שטען המבקש, הנה מחלוקת מהותית, לגבי הסעיף בפקודה לפיו יחושב גובה ההחזר המגיע למשיבה והגדרת הכנסות הורי המשיבה כ"הכנסות מיגיעה אישית" ולא כ"הכנסות מדמי שכירות". מחלוקת מהותית זו ראוי שתידון בין הצדדים בערכאות הקבועות בפקודה.

למשיבה, כאמור, פתוחה הדרך לפנות לבית המשפט, אך זאת רק לאחר שימוצו כל ההליכים הקבועים בפקודה לפני פקיד השומה ובדרך הקבועה בפקודה.

התובענה נדחתה על הסף. המשיבה תשלם למבקש שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪. ניתן ביום: 22.1.2006 בפני: כבוד הרשם ש. ברוך. ב"כ המבקש: עו"ד מיכל סולומונוביץ; ב"כ המשיבה: עו"ד מנחם כהן.