לשם שינוי: הנה חמש סיבות לירידות שערים בבורסה
המעבר של מדד המעו"ף את קו 800 הנקודות השבוע התקבל בשוויון נפש בשוק ההון. לא רק שהחגיגה לא נפסקת היא גם הופכת למשעממת. בכמה זיקוקי דינור אפשר כבר לצפות? לכן היה זה רק עניין של זמן עד שתפתח עלינו "מתקפת המכפילים", כמו שם אחד מהסרטים שג'ורג' לוקאס עדיין לא ביים.
האנליסטים, מנהלי התיקים, החתמים, בעלי העניין. כולם התעוררו בסוף השנה והשמחה גדולה. הבורסה שלנו היכתה כמעט כל שוק מערבי סולידי, ובכלל זה את מחיר הזהב, ועכשיו כשכולם נותנים רייס אחרון אל עבר האופק, מספרים לנו על המכפילים הזולים של החברות. כמה זולים? זאת לא מילה.
רק שהזיכרון שלנו, מה לעשות, קצת ספוג בשמרנות מסוימת. בואו נלך מספר חודשים אחורה. אתם זוכרים את סקירות סוף השבוע של הבנקים הגדולים? "הגיע הזמן להיות סלקטיבים במניות", או "צ'רי פיקינג". מי בכלל הולך על מדדים? הרי הם ברמות שיא. את זה אמרו לנו לכל אורך קו 720 בואך 800 הנקודות בשכונתו המפוארת של מדד המעו"ף.
אבל לא רק הכלכלנים בבנקים הגדולים היו ספקנים. גם בשוק, לא רווינו נחת. כלל אצבע ידוע הוא ששוק המניות "עולה במעלה החששות ויורד במורד הציפיות". אנחנו שהיינו במורד הציפיות, אז בימי הבועה, וחשבנו ש-100 דולר למניית צ'ק פוינט זה אחלה מחיר כי היא היתה על 147 דולר לא מזמן, ואחר כך חשבנו ש-80 דולר למניית אמדוקס זה ממש פיגוז, כי היא היתה פי שתיים לפני כן. אנחנו זוכרים היטב את המשפט הזה.
הטענה שלנו צריכה להיות מוכרת לכם. נכון, אתם רווים נחת מלראות את המדדים. נחת מהול בעצבנות קטנה בין האצבעות. תחושה מעיקה ומדכדכת בו זמנית: למכור ולראות את כולם מתנשקים בסילבסטר עם עוד 10% לתיק שלהם? להישאר ולהיות אלה שאולי מנקים אחרי שהמסיבה נגמרה (עם החמרמורת), או להכנס ולגלות שהיה שמח לפני שנולדתם?
ההווה הוא דבר חמקמק, במיוחד כשזה קשור להשקעות בבורסה. רבים מסבירים שהציבור עדיין לא "בפנים". כולם יודעים, שכשהוא נכנס, אז החגיגה עומדת להיגמר. ההיפותזה שלנו מעט שונה באשר לחגיגת המניות שנמשכת כאן בשנים האחרונות. הציבור לא כל כך רלוונטי, משום שהבורסה שלנו באמת נפתח לעולם מלא של מזומנים. העולם גדול וגלובלי, וכסף יכול לזרום לכאן בלי הגבלה ולהרים את הבורסה ל-1,000 נקודות, ואולי גם 2,000.
אבל אותו כסף יכול להתעורר, לרכב על כמה פוזיציות מכר במעו"ף ולצאת מכאן ולהותיר אותנו ב-500 נקודות. בנוסף לכך, נתונים שחשף בנק ישראל על פעילות "הזרים" המיתולוגיים מראה שהם מימשו מניות בכמה עשרות מיליוני דולרים במהלך אוקטובר ונובמבר. כל זאת, אחרי שהזרימו מיליארדים מוקדם יותר. כלומר, הם כבר התיישבו על הגדר.
אז מאיפה הכסף זורם? גם קרנות הנאמנות, האינדיקטור המופלא ל"ציבור", לא הראו על השקעות בהיקפים נרחבים במניות מקומיות. אם כבר, הישראלי מעדיף לבדוק השקעות בחו"ל בעזרת השת"פים של חלק מהקרנות עם גופי השקעות גלובליות. כך שהכסף מגיע כנראה מאותם משקיעים מוסדיים שממשיכים לאסוף חלק גדול מה"סחורה" שנשארת בשוק. הם ובעלי העניין, מעריכים ששנת 2006 עשויה להיות טובה ואף משופרת מקודמתה. כן, יש אופטימיות בשוק, ומדדים עולים הם בהחלט סימול שלה.
מאחורי כל קדחת העליות שפוקדת אותנו בשבועות האחרונים, שלא לדבר על השנה שחלפה, הולך ונוצר פער בין המציאות הכלכלית לביצועים של השוק. אז מבלי לקלקל לכם את חגיגות הסילבסטר, הנה חמש סיבות לכך שהשוק לא אמור להמשיך לטפס מעלה ללא אבחנה.
1. הריבית. כן, רבותיי עידן הריביות הנמוכות מתקרב לסיומו. נכון, גרינספאן רמז בדיוק אתמול שבשנה הבאה ישתנה קצב העלאות הריבית, אבל גם אם ב-5 מתוך 8 פגישות ה-FOMC יחולו העלאות, משמע הדבר שנמצא את עצמנו באיזור ה-5.5% ריבית על הדולר, שמשמעותו בין 5.5% ל-6.5% על השקל. זה כבר לא עניין של מה בכך.
2. המכפילים הזולים. היום הם זולים, אבל את עיקר ההתייעלות והחיתוכים בבשר החי, ביצעו הפירמות הישראליות בשלהיי שנות האינתיפידה. השיפורים והזינוקים ברווחיות החברות עשויים לשנות מגמה בשנה הבאה. כן, דווקא בשנה הבאה. בין היתר בגלל שתי סיבות:
3. בחירות. שנת בחירות, היא בוקה ומבולקה כלכלית. אין ממשלה, אין ודאות פוליטית. החלפת שילטון, החלפת שדרות ניהול במשק, חוסר ודאות לגבי תוכניות ותקציבים. עד ספטמבר, לא יהיו שרים אפקטיביים שישבו על כס השלטון בישראל. בשנה כזאת, לחברות במשק לא נותר אלא לקיים את הפעילות העסקית המסורתית, אך פרוייקטים גדולים של הממשלה יעוכבו. כמו כן, הרסן המוניטרי, כפי שכבר הוכיח פישר, עשוי להיות חזק יותר מחוסר הכיוון הפיסקאלי.
4. שוק הסחורות. הוא עוד לא אמר את מילתו האחרונה. אנחנו בהחלט עשויים להמשיך ולראות את גנבי המתכות מסתובבים בארץ ומנסים להפשיט אנדרטאות של צה"ל גם בשנה הבאה. שוק המתכות צומח מתחת לעינינו ומחירו של הזהב, לדוגמא, מעולם לא היה נוצץ יותר. המשך העליות במחיר הנפט והסחורות, יגיע לבסוף לרווחי הפירמות וישחק אותן.
5. השווקים הנרדמים. החגיגה בשווקים המתעוררים שהחלה אי שם בנובמבר 2003, והיתה אחראית לזינוקים המופלגים שראינו כאן בשנה שחלפה, עשויה להגיע למיצוי. כשהריבית שנותן לך אלן הולכת ועולה, הלהט לחפש את הלירה התורכית, הפזו המקסיקאי והריאל הבריזלאי פוחת. גם מניות שנרכשות בשקלים ישראלים נראות לפתע פחות נוצצות.
אבל אחרי הכל, אנחנו בהחלט מודעים לכך שאנחנו יכולים להגיד את מה שנגיד, ולהמשיך לראות את מירוץ השוורים בשדרות רוטשילד. כי כשהשוק רוצה לעלות, הוא קובר הררי מילים של ציניקנים וספקנים. בעיקר משום שהוא פשוט יכול.
