נטל ההוכחה בערעור על שומה בשל גידול הון בלתי מוסבר
עמ"ה 1047/01, עמ"ה 1196/03 פלח אלי נ. פקיד שומה תל אביב-יפו 3 המערער, בתקופה הרלוונטית לערעור זה, היה בעליו של עסק בענף הטקסטיל. עסקו של המערער נשען על ייצור בגדים באמצעות מתפרות הפועלות ברשות הפלסטינית בעזה. הערעור עוסק בשתי שומות נפרדות. שומת הפרשי ההון שהוצאה למערער על ידי המשיב, נשוא עמ"ה 1047/01, הינה בגין גידול הון לא מוסבר, המבוססת על השוואת הון שערך המשיב, בין הצהרת הון שנתבקש המערער להגיש ליום 31.12.1991, לבין הצהרת ההון שהגיש המערער ליום 31.12.1997. בבסיס שומת המשיב לשנות המס שבעמ"ה 1196/03, היתה הנחת המוצא כי ספרי המערער לא נוהלו כדין ואי סבירות המוצהר. בתקופה זו נמצא גידול בלתי מוסבר בהונו של המערער ובנוסף, ספרי המערער נפסלו לשנים נשוא הערעור, לאור הפרשים מהותיים בתנועת המלאי של המערער. משכך, לא קיבל המשיב את הצהרותיו של המערער והעמיד את הכנסתו של המערער על סכומים גבוהים משהצהיר. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו פסק השומה נשוא עמ"ה 1047/01 נטל ההוכחה להסביר פער בין שתי הצהרות הון, ולהוכיח כי אותו פער אינו תולדה של רווח עסקי אשר אותו יכלול פקיד השומה בתחשיבי שומתו, מונח על כתפי הנישום. משזו נקודת המוצא הרי שאין לקבל את טענות המערער. המערער לא עמד בנטל ההוכחה, ולו לכאורה, לגבי טענותיו. אין די להעלות טענות בעלמא מבלי לגבותן בראיות אובייקטיביות המעניקות משענת עמידה ומשכנעת. אחת לאחת נופלות טענות המערער בהעדר תשתית ראיתית. כך למשל, המערער טוען כי המשיב לא שיקלל סכום בגין התחייבות המערער לזכאים. בראיותיו ובעדותו לא ציין המערער את שמות הזכאים ואת החבות כלפיהם. אף בכל הקשור בנסיעותיו של המערער לחו"ל, אין להתערב בממצאי המשיב. המערער טוען כי סכום עלות סביר לנסיעותיו הינו 15,000 ₪. מאידך, המשיב הוסיף להפרש ההון של המערער כ-50,000 ₪. המערער נמנע מלהוכיח טענתו ולהציג מסמכים הסותרים את חישובו של המשיב. המערער טוען הוא כי נתמך על ידי הוריו והורי אישתו, תמיכה אשר על המשיב היה לשקללה בחשבו את שומתו. ואולם המערער נמנע מלהביא ראיות כלשהן לגבי תמיכת ההורים במשפחתו. עניין זה עומד למערער לרועץ, שכן משנמנע בעל דין מלהביא ראיה היכולה לאשש טענותיו, וזאת מבלי העמדת הסבר סביר, ניתן לומר כי לו הובאה אותה ראיה, היתה עומדת כנגדו. בנוסף, הנטל על בעל דין הטוען לעזרה מקרוביו, נטל מוגבר הוא. לא די בטענות בעלמא כי אם בראיות פוזיטיביות ואובייקטיביות המאששות את טענותיו. המערער יכל, לו ביקש לעשות כן, להציג פרטים אשר יוכיחו כי רמת מחייתו היא כזו או אחרת. משלא עשה כן, עשה המשיב שימוש בכלי סטטיסטי, בטבלאות המחיה. אין מקום להתערב בשקול דעתו בעשותו כן, בהעדר כל נתון לסתור ובהציג המשיב תשתית עובדתית התומכת בקביעתו. לטענת המערער, היו לו רווחים מפירעון תוכנית חיסכון ויש לייחס סכום של 15,000 ₪ כהסבר לחלק מגידול ההון. לטענת המשיב, חשבוניות זיכוי חשבון בגין תוכנית חיסכון בחשבון המערער, אינו מספק לביסוס הסבריו של המערער. המערער אכן לא עמד בנטל המוטל עליו, להוכיח את מרכיב הקרן מאותם זיכויים. ואולם הוצגה ראשית ראיה המניחה במקרה זה את הדעת. אולם אף אם כן, אין באותם 15,000 ₪ כדי להפחית את גידול ההון בסך 100,000 ₪ שיוחס לשנת המס. השומה נשוא עמ"ה 1196/03 נטל ההוכחה נשוא ערעור זה מוטל על כתפי המערער. כל זאת, לאור כך שהמשיב מצא למערער גידול הון בלתי סביר בשנים נשוא הדיון. בנוסף, ספרי המערער לשנות המס שבדיון נפסלו על ידי הועדה לקבילות פנקסים. המערער התמקד בטענותיו בטענה פרוצדורלית, בדבר אי הצגת דפי חישוב המשיב בהגעתו לשומתו בשלב ההוכחות בדיון זה. אין לתת משקל לטענת המערער, לא כל שכן משקל רב עד כדי קבלת ערעורו, שכן אופן בניית השומה, הדרך בה נערכה ואף השוואות אשר נעשו על מנת להגיע אליה, הוכחו כנדרש על ידי המשיב ואין להתערב בכך. נדחית טענת המערער כי התקופה נשוא השומות הנדונות, תקופת אינתיפאדה היתה, ומשכך רבות מסחורותיו של המערער לא הוחזרו לו, שכן המתפרות עימן עבד המערער היו ממוקמות בעזה. אכן, שומה צריכה להכיל בתוכה ולשקלל אף נסיבותיו של העידן בו נעשתה על מכלול נסיבותיו, ואולם את מועד סיום האינתיפאדה, על אף שאינו מדויק, נוהגים לייחס לשנת 1992. שומותיו של המערער עוסקות בתקופה שבין 1996-1998, וזאת מבלי להסביר פער זמנים זה. בנוסף, טענותיו של המערער עומדות בלא כל ראיה בצידן. הערעורים נדחו, בכפוף לזיכוי יחסי של שחרור תוכניות החסכון. המערער ישא בהוצאות המשיב בסך 1,500 ₪ ובשכ"ט עו"ד בסכום כולל של 20,000 בתוספת מע"מ. ניתן ביום: 2.10.2005 בפני: כבוד השופט א' מגן. ב"כ המערער: עו"ד יוסף ברוך; ב"כ המשיב: עו"ד אסנת יפעת.
