במרכז פסק הדין שניתן באחרונה בבית משפט השלום בתל אביב עומדת תביעתו של שגב ישראל אפריאט, פעיל חברתי ואיש ימין, נגד תאגיד השידור הישראלי כאן, עורך המהדורה המרכזית רועי ינובסקי, והעיתונאי דניאל אלעזר. אפריאט, שמנהל עמוד פייסבוק הנאבק בהונאות פירמידה ובתרמיות כלכליות, טען כי שלושה פרסומים שונים של הנתבעים מהווים לשון הרע נגדו. הנתבעים מצדם הכחישו את הטענות וטענו כי עומדות להם ההגנות המנויות בחוק איסור לשון הרע.

אפריאט, שמגדיר עצמו לוחם נגד הונאות פירמידה, פעל במשך שנים להעלאת מודעות הציבור למקרים של הונאה כלכלית. במסגרת פעילותו, הוא הפנה תשומת לב לחברת אמוזה, שלטענתו פעלה בדרכי מרמה. ביוני 2021 פרסם תאגיד השידור כתבת תחקיר על החברה, שהתובע טען כי הציגה אותו באור שלילי ופגעה בשמו הטוב.

אפריאט טען שהפרסומים הציגו אותו כמי שפועל מתוך אינטרסים זרים

התביעה עסקה בשלושה פרסומים עיקריים:

• כתבת התחקיר של התאגיד – החלק השני של הכתבה ששודרה ב-30 ביוני 2021 כלל אזכור קצר של אפריאט בלבד, אך לטענתו, הדברים שנאמרו רמזו לכך שהוא עצמו קשור להונאה של אמוזה ואף קיבל ממנה טובות הנאה.

• פרסום בעמוד הפייסבוק של תאגיד השידור – בפרסום זה הופיע כינויו של אפריאט כ"חושף הנוכלים" במירכאות, שלדבריו נועד להקניט וללעוג לפעילותו.

  • שר התקשורת נגד התאגיד: 3.6 מיליון שקל לתוכנית: פזרנות בכספי ציבור
  • כאב ראש ששמו עמית סגל: תפוח האדמה הלוהט של הרשות השנייה
  • המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

• ציוץ בטוויטר של העיתונאי דניאל אלעזר – בפרסום זה כינה אלעזר את אפריאט "שקרן", תוך שהוא מתייחס לקשריו עם אמוזה.

אפריאט טען כי הפרסומים הציגו אותו כמי שפועל מתוך אינטרסים זרים, וכמי שניצל את פעילותו הציבורית לצרכים אישיים. לדבריו, הכתבה רמזה כי הוא קיבל טובות הנאה מאמוזה בתמורה ליחס חיובי, ובעקבותיה ספג פגיעה חמורה במוניטין שלו ובאמון הציבורי בו. כמו כן, הוא טען כי השימוש במירכאות בכינוי "חושף הנוכלים" בפייסבוק נועד ללעוג לו ולהציגו כלא אמין. באשר לפרסום בטוויטר, טען כי הכינוי "שקרן" הוא לשון הרע מובהקת.

מנגד, הנתבעים טענו כי הפרסומים הם אמת וכי עומדות להם ההגנות על פי חוק איסור לשון הרע, לרבות "אמת בפרסום" ו"עיתונאות אחראית". לדבריהם, אפריאט עצמו קיים קשרים עם אמוזה ואף קיבל מהם מתנה, ולכן הפרסומים היו מוצדקים. בנוסף, הם טענו כי הדברים שנאמרו בכתבה היו חלק מתחקיר עיתונאי לגיטימי, כי הפרסום בפייסבוק לא חרג מגבולות הסביר, וכי הכינוי "שקרן" בטוויטר היה הבעת דעה לגיטימית במסגרת ביקורת ציבורית.

• מהפך בטלוויזיה: שירותי הסטרימינג החינמיים מתחזקים
• קשת שולטת בלוח שידורי מוצ"ש
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• הפרש של כ-50 אלף צופים בין מהדורות 12 ו-14

שניים מתוך שלושת הפרסומים מהווים לשון הרע

השופטת נאוה ברוורמן קיבלה את התביעה בחלקה, וקבעה כי שניים מתוך שלושת הפרסומים אכן מהווים לשון הרע. בנוגע לפרסום הראשון – התחקיר ששודר – קבעה השופטת כי אף שהתובע הוזכר לזמן קצר בלבד, הדברים שנאמרו עליו יכולים ליצור אצל הצופה הסביר רושם מטעה לפיו אפריאט קשור להונאה. בפסק הדין שפורסם נכתב כי, "אין מדובר בפרסום אובייקטיבי גרידא, אלא בכזה המשדר מסר משתמע שלילי לגבי התובע".

פסק הדין מדגיש את האיזון העדין בין חופש העיתונות לשמירה על שמו הטוב של אדם. הוא קובע כי עיתונאים אינם חסינים מביקורת משפטית כשפרסומיהם חורגים מתחום הדיווח ההוגן, אך מנגד מבהיר כי במסגרת ביקורת ציבורית יש מקום גם להבעת דעות נוקבות. הכרעה זו מציבה רף מחמיר יותר בכל הנוגע לאחריות של גופי תקשורת בפלטפורמות דיגיטליות כמו פייסבוק, אך מותירה מקום להגנה על חופש הביטוי ברשתות החברתיות האישיות של עיתונאים. ככל שגוברת השפעת המדיה החברתית בקרב הציבור הרחב, נראה כי תביעות לשון הרע מהסוג הזה ימשיכו להעסיק את בתי המשפט.

בית המשפט פסק כי הנתבעים יידרשו לשלם לתובע פיצוי כספי בסכום כולל של 144 אלף שקל בגין שניים מתוך שלושת הפרסומים שנמצאו כמפרים את חוק איסור לשון הרע. כמו כן, נפסקו הוצאות משפט ושכר טרחת עורך, אך לא פורטו הסכומים שלהם.

מדוע התביעה התקבלה רק בחלקה ולא במלואה?

בית המשפט קבע כי שניים מתוך שלושת הפרסומים חורגים מגבולות חופש הביטוי, אך הפרסום בטוויטר נחשב הבעת דעה המוגנת על פי חוק.

האם נקבע שעל הנתבעים לפרסם התנצלות?

לא. בית המשפט קבע כי אין צורך בהתנצלות רשמית, אך נפסק פיצוי כספי לתובע.

כיצד פסק הדין משפיע על חופש העיתונות?

פסק הדין מדגיש את האחריות של גופי תקשורת בפרסומיהם, אך גם מעניק הגנה להבעת דעה בתקשורת חברתית.

במקרה אחר, בפסק הדין ע"א 214/89 אבנרי נגד שפירא, קבע בית המשפט העליון כי יש לאזן בין חופש הביטוי לבין ההגנה על שם טוב, וקבע כי לעיתונות חופש רב אך לא בלתי מוגבל. במקרה נוסף, פסק הדין ע"א 4534/02 רשת שוקן נגד הרציקוביץ' עסק בפרסום עיתונאי שנקבע כי יש בו לשון הרע, אך ניתן היה להצדיקו במבחן "אמת בפרסום". ע"א 6871/99 רשת שוקן נגד כהן דן בגבולות האחריות של כלי תקשורת כשהם מפרסמים מידע שעלול לפגוע במוניטין של אדם.

במקרה אחר, הכריע בית משפט השלום בתל אביב ביוני 2024 בתביעת לשון הרע שהגיש עו״ד יריב צרי, פרקליט וראש צוות בפרקליטות מחוז הדרום, נגד עו״ד כנרת בראשי, שידועה בעיקר בעקבות הופעותיה הרבות בכלי התקשורת, ובשל הפוסטים שלה שבמציגים את עמדותיה בנושאים אקטואליים ברשתות החברתיות. ברקע לתביעה ניצב לכתב אישום שהוגש באוקטובר 2019 נגד סב, באשמת ביצוע מעשה מגונה בנכדתו. על פי האישום, הוא קרא לה לשבת על ברכיו ולאחר שנעתרה לו חיכך את איבר מינו באיבר מינה. במסגרת ההליך גובש הסדר טיעון, שבעקבותיו הודה הסב במעשים והורשע. דיון בעניין לצורך קבלת תסקיר נקבע ליולי 2020. הפרקליטה שמטפלת בתיק לא יכלה להגיע באותו יום, ועו״ד צרי התבקש להחליפה. לקראת הדיון שוחח עו״ד צרי על התיק עם שני מתמחים. לטענתו, הוא אמר למתמחים כי כשסב מושיב את הנכדה שלו על ברכיו הוא אינו מבצע עבירה, וגם אם איבר המין שלו הזדקר באותה העת - לא מדובר במשהו נחרץ לעניין אחריותו הפלילית, שכן נדרש גם יסוד נפשי.  בעקבות השיחה, פרסמה עו״ד בראשי בפייסבוק פוסט שבו נכתב, בין היתר, כי "עו"ד יריב צרי מהפרקליטות (התבטא) בשיחות פנימיות כך: "אז מה אתם מגישים כתב אישום נגד כל סבא שמושיב על הברכיים את הנכדה שלו? אז מה אם עמד לו...כך נשלחה ילדה, קרבן עבירה, חפוית ראש...". ארבעה ימים לאחר מכן, בשידור בגלי צה״ל, טענה הנתבעת כי "אותו אדם לא יכול לעסוק בתיקי עבירות מין עד שהוא לא יעבור בדיקה אם אין בהתנהלותו בעיה פדופילית״. בדצמבר 2020 היא פרסמה בטוויטר (כיום X) ציוץ שתוקף את המינוי של עו״ד צרי לראש צוות.