מסך עשן: על 'מניות החטא' שאולי יהרגו אתכם - אבל לפחות תמותו עם הרבה כסף

נקדיש הכתבה היום לחברות מוצרי הטבק פיליפ מוריס אינטרנשיונל (סימול: PM) ו-Altria (סימול: PM), שעד לפיצולן ב-2008 היו חברה אחת בשם פיליפ מוריס (בסימול: MO) והן חלק מקבוצת מניות, שאגב מאוד מוצלחות למשקיעים, שמכונה "מניות החטא" שכוללת את מניות הטבק, הבירה והמשקאות החריפים (תבדקו הגרפים).

למרות שמזה 52 שנה, מאז פסק משרד הבריאות האמריקני שסיגריות הורגות, יש קמפיין שהולך וגדל כנגד העישון, נמצאות שתי המניות בשיא כול הזמנים שלהן ויותר מכך, הן חזרו, מאז תחילת המאה, להיות אהובות המשקיעים המוסדיים הגדולים והאנליסטים שבתחילת המאה היו מאוחדים בדעה שעתיד החברות הללו אינו שונה מעתידן של חברות המרכבות בתחילת המאה ה-20. זה ספור מעניין למשקיע שמתמודד בימים אלו עם ענן כבד של כותרות אימים מהברקזיט ועד לגולדפינגר סורוס ודרך ההבטחות לחזרה למשבר 2008. ננסה באמצעות הספור הזה להסביר, שוב, עד כמה גדול ההבדל בין החלומות שנמכרים בוול סטריט וסנסציות שליליות של התקשורת לבין המציאות.

משפל לתשואה פנומנלית "פיליפ מוריס לא תצליח לשרוד!!!" הייתה הכותרת בעיתונים הכלכליים המובילים בפברואר 2000 בעת שהמניה, אז בסימול MO, נחתה על שפל של 1.8 דולרים (בהתאמה להיום). אבל העובדה היא שמניית חברת הסיגריות פיליפ מוריס הניבה בשנה האחרונה תשואה גבוהה בהרבה ממדדי הדאו, ה-S&P והנאסד"ק 100. למעשה, משקיעים שלא ברחו ממניית MO בתחילת המאה ועדיין מחזיקים בה, יודעים שהתשואה הפנומנלית שהניבה להם מניית הטבק מאז "חוסלה" בוול סטריט בתחילת המאה, היא מהגבוהות שנראו בוול סטריט אי פעם, הרבה מעבר למדדים שהזכרנו.

ולמה זה? ב-31 במארס 2008, ולאחר עלייה של כ-700% מאז שפל תחילת המאה, סיימה פיליפ מוריס את תהליך הרה ארגון שהתחילה בינואר 2003 (אז גם שונה שם החברה ל-Altria). התהליך, שנועד להתאים לענקית הטבק אסטרטגיה עתידית חדשה ש"תבטיח המשך התשואה הגבוהה לבעלי המניות", הסתיים בפיצולה של פיליפ מוריס לפיליפ מוריס אינטרנשיונל ו-Altria. הפיצול, שנעשה כדי להפריד בין הפעילות הצפון אמריקנית לשאר העולם, נתן לאלטריה את הפעילות בצפון אמריקה ובתחומים שאינם בתחום הטבק (הרכישות הענקיות שבוצעו במהלך שנות התשעים, ענקיות המזון Kraft Food ,General Foods, רשת המרכולים 7-UP והשליטה ביצרנית הבירה השנייה בגודלה בארה"ב, The Miller Brewing Company, וכן את רשת היקבים וההשקעות הגדולות בנדל"ן), ולפיליפ מוריס אינטרנשיונל את עסקי הטבק ב"שאר העולם".

• רשות המסים: ניסו להבריח 6 טון של טבק בשווי מס של 2.5 מיליון
• יבוא לישראל ב-7 מיליארד שקל ביוני; עלייה של 6% ביבוא רכבים ב-2023

מדובר באחד הפיצולים הגדולים (שווי 108 מיליארד דולר) והמוצלחים ביותר בהיסטוריה של וול סטריט, גם כעסקה ובטח למשקיעים. התהליך הסתיים כאמור ב-31 במארס 2008, כאשר כל בעל מניית MO קיבל מניית PM במתנה. כלומר, מי שהחזיק ב-1,000 מניות MO עד ל-28 במארס, אז בערך של 14,170 דולרים (מחיר הסגירה של MO דאז) קיבל דיבידנד חד פעמי של 51 דולר למניה או הזכות למנייה חדשה של PM כנגד כל מניית MO שהחזיק, וכך הפך לבעלים של 1,000 מניות MO ו-1,000 מניות PM. אז השתיים היו שוות 65,170 דולר, אך שוויין היום עומד על כ-180,000 דולר, וזה לפני חישוב הדיבידנד בשתי החברות שהוא מהגבוהים בשוק. מה שמעניין הוא שמאז הפיצול הניבה מניית PM, שהיא טבק נטו, הרבה יותר מ-MO שאצלה הטבק מהווה רק כ-60% מההכנסות, מה שמצדיק את ההשקעה במניות חטא נטו.

בשנת 1999 ניתחנו את פיליפ מוריס עבור משקיעים קנדים שחיפשו השקעה לטווח ארוך. הם בקשו שאבדוק את החברה למרות שהעליהום כנגד העישון כבר הפך לנושא מרכזי בתקשורת ובחברה האמריקנית, ולאור הנפילה החדה במניות MO במהלך 1999 (כ-63%) שלדעתם הייתה מוגזמת ו"נדחפה" ע"י התקשורת. במהלך אותה שנה עשה הפרשן האגדתי וולטר קרונקייט ז"ל סדרה טלוויזיונית בת שלושה פרקים על תעשיית הטבק, שאותה פתח במילים: "שיווק הסיגריות הוא מן הסתם ההצלחה הגדולה בהיסטוריה של שיווק מוצר צריכה שהוא מהרוצחים הגדולים בהיסטוריה האנושית. אבל חברות הטבק ממשיכות ומן הסתם ימשיכו בעתיד לגרוף מיליארדים".

הקנדים האמינו שכך יהיה. מניות הטבק, להזכירכם, נחשבו עד ל"משבר" כנכס צאן ברזל בכול תיק השקעות של מוסד השקעות רציני בעולם המערבי. מניית MO, שבתחילת שנת 1999 עדיין הובילה את מניות הדאו וה-S&P במספר המשקיעים המוסדיים שמחזיקים בה, הגיעה בפברואר 2000, דווקא בשיאה של בועת ההי טק, לשפל היסטורי כאמור.

• טראמפ הוא פיל בחנות חרסינה, אבל לא ישבור את הכלים
• ההיגיון מאחורי השיגעון - מה טראמפ מנסה להשיג ולמה ייתכן שהנפילות ייעצרו?
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"

בדקנו וגילינו שמהבחינה העסקית מצבה של החברה אכן היה מצוין. בפברואר 2000 המכפיל ע"ס נתוני 1999 היה נמוך מ-4. המכירות והרווחיות המשיכו לעלות כפי שעשו מאז תחילת המאה, המרווחים היו מצוינים והדיבידנד המשיך לגדול, והגיע בתחילת 2000 לרמת תשואה של 23% (4 דולר על מניה שאז נסחרה ב 17 דולרים). יותר מכך, הלכנו ושמענו את ג'פרי סי. בייבל, היו"ר, נשיא ומנכ"ל החברה, אחד מהמנהלים המוערכים ביותר בהיסטוריית העסקים האמריקנית, שאמר "נכון, זה מוצר לא בריא. אבל זה מוצר מבוקש לא פחות מיין, בירה או ויסקי, ולהבדיל אינו מביא לחטא. החלטנו שאם אנחנו נפסיק לייצר סיגריות אחרים יעשו זאת, ולכן נמשיך וננסה למתן את השפעת הניקוטין בעזרת המדע". הוא דיבר בדיוק באותם ימים כשהמניה נחתה על 17 דולר (או 1.8 מתואם להיום).  

לאחר שסיימנו את המחקר עשינו כתבה מעמיקה בגלובס על החברה. קוראים ותיקים זוכרים ודאי את הוויכוח שהיה לנו עם רבים מהקוראים בתחילת 2000 כאשר הסברנו (בניגוד למנהגינו שלא להמליץ ישירות) שאת מניית MO אפשר להגדיר כ"כסף שמונח על הרצפה", לא רק בשל מה שאמר בייבל אלא בעיקר בשל העובדה שמדובר בחברה עם מספרים מדהימים, הנהלה יוצאת דופן שמשווקת מוצר מבוקש, חברה בעלת עצמת שיווק אדירה, עמוסה במזומנים שמאפשרים לה להיכנס ובמהירות לכול תחום ובגדול, מהמובילות בתהליך האימוץ של מהפכת הטכנולוגיה להתייעלות וכמובן בבעלות של אותן חברות בנות שהזכרנו.

ועוד משהו, במסגרת הבדיקה שעשינו שאלנו מוסדיים גדולים, ביניהם קרן הפנסיה של אוניברסיטת הרווארד שהייתה מבעלי המניות המובילים של MO וקרן CalPERS הענקית מדוע מכרו את החזקותיהם ב-MO. "האנליסטים שלנו", ענו, "ייעצו למכור ומהר" והוסיפו, "האמת? רבים מהמנהלים בקרן התנגדו למכירה במחירים דאז אבל לא הייתה ברירה, בין התקשורת שהאשימה אותנו בעשיית רווח ממוות לבין האנליסטים שהאמינו שתעשיית הסיגריות מתה, לא הייתה לנו ברירה".

בתחילת שנת 2000 ירד אחוז המוסדיים שמחזיקים במניית MO ל-27 אחוזים מה-55 שהיה בתחילת 1999. נכון להיום, האחוז הוא 62.02% שמחזיקים 1,544 מוסדיים (הגדול היא קבוצת וואנגארד עם 122 מיליון מניות, ובחודש האחרון הוסיפה 5.7 מיליון). היום, PM וגם MO נמצאות בשיא כול הזמנים (אל תתנו לגרף של MO לבלבל אתכם, "הנפילה" ב-2008 היא מחיר האקס לפיצול) ונסחרות במכפילי קונצנזוס של 22 ו-20 ל-2016, מה שמוכיח ש-16 שנים לאחר שהמומחים החליטו שהן גמורות, עתידן היום נראה, למומחים צעירים יותר, ורוד. את PM מכסים 15 אנליסטים, ולמרות העליות של השנה האחרונה 8 מהם ממליצים לקנות ו-7 להחזיק, כאשר האנליסט היחיד שהמליץ בתחילת השנה על מכירה, איש סוסייטה ג'נרל, שינה המלצתו באפריל להחזיק. את MO מכסים 10 אנליסטים, חציים ממליץ לקנות וחציים להחזיק.

פיליפ מוריס מתמקדת היום בייצור ומכירת סיגריות בעולם. ברבעון הראשון של 2016 הציגו כול ששת המותגים המובילים שלה (לפי גודל המכירות הם מרלבורו, L&M, פרלמנט, בונד סטריט, צ'סטרפילד ופיליפ מוריס) עלייה נאה בהשוואה לשנה שעברה. אלטריה מייצרת ומוכרת סיגריות ואת מוצרי מרלבורו בצפון אמריקה וסיגרים. היא מפעילה חברת ליסינג ענקית למטוסים, תשתיות כוח, תעשייה ונדל"ן. בנוסף, היא מהמובילות בעולם בייצור ומכירה של יינות שולחן ותוססים.

ביחד מחזיקות PM ו-MO ב-29.25% משוק הסיגריות בעולם אחרי Reynolds American (סימול: RAI) שמחזיקה ב-38.14% ו-Japan Tobacco (סימול: JAPAY בנאסד"ק) עם 30.82%. לגבי הורדת הסיכון בעישון פיליפ מוריס הקציבה ב-2014 כ-2 מיליארד דולר להשקעה בפתוח סיגריות שהנזק מהן נמוך, ה-'I quit ordinary smoking', והניסיון מתבצע כולו ביפן. מדובר בסיגריה שהטבק בה מחומם במקום להשרף, מה שמפחית את הרעילות של הניקוטין ב-90% וגם מתחרה בסיגריות האלקטרוניות כי "טעם הטבק" אינו משתנה בחימום.

"Add some sin to your portfolio" האתר investopedia יצא ב-2014 בכתבה עם הכותרת הנ"ל, ואותה הוא פותח במשפט "שכח מאומרי הלא והצדקניים. ההיסטוריה מוכיחה שההשקעה במניות החטא היא פונדמנטלית נכונה. מניות שמייצגות חטא, במיוחד מניות הטבק והשתייה, מתעלמות ממיתון, משלמות דיבידנד גבוה ונסחרות במגמת עלייה תמיד. תעשיית הטבק, למרות כול הבעיות, ממשיכה לשגשג, ולמרות העליות הן תמיד שומרות על ערך כלכלי".

לטענת האתר PM היא המעניינת ביותר, אבל אם תסתכלו בגרפים של RAI או JAPAY תגלו שהן הניבו אפילו יותר. אם תחשבו בהיגיון, אין שום סיבה שזה לא יימשך. בייבל צדק והתקשורת והמומחים טעו והתעו. מתחיל קצת להזכיר את יחס המומחים והתקשורת בימים אלו לאפל. כיוון שהיום קל בהרבה לבצע בדיקות בכול תחום, אז כאשר אתם שומעים שהברקזיט יחסל את שוק ההון או שטויות מהסוג של "הכוחות שתמכו עשורים באפיק המנייתי שינו כיוון" או ש"התנאים שפעלו לטובת ההשקעה במניות אינם קיימים יותר" - תבדקו! "תיקון ברקזיט", לנוכח מה שקורה באגרות החוב, יהווה הזדמנות קניה, לבטח בארה"ב, רק צריך הרבה סבלנות, הרבה מחקר אישי ומה שפחות כותרות.