בשבוע שעבר התנהל המסחר בשווקים בעצבנות רבה על רקע סקירה פנימית של בנק HSBC והודעת הריבית של בנק ישראל, שלא עמדה בציפיות שנוצרו בשווקים. על פי סקירתו של הבנק הזר קיימת תכנית הרחבה כמותית של בנק ישראל הכוללת רכישת אג"ח ממשלתיות של כ-70 מיליארד שקל, ובמקביל תתבצע הורדת ריבית אל מתחת ל-0.

התגובה לסקירה הייתה יוצאת דופן. היא כללה תאריכים ומספרים מדויקים אשר יצרו את הרושם שהמסמך נכתב על סמך מידע מבוסס. בבנק ישראל נמנעו להתייחס לסקירה וטענו שלבנק  המרכזי לא היה קשר לסקירה, וצעדי המדיניות המוניטארית של הבנק מתפרסמים בהודעות הרשמיות בלבד.

אך גם כתוצאה מהודעת הריבית הרשמית ומהתבטאויות ראשי הבנק נוצרה אווירה לא רגועה בשווקים. בהודעת הריבית האחרונה של בנק ישראל לא הוזכרה ההתייחסות  המורחבת לחשש מייסוף השקל כמו בהודעה הקודמת. ההתבטאויות בעיתונות על כך שהם מאוד מקווים שהנסיבות לא יחייבו אותם בשימוש בכלים נוספים ולא קונבציונליים, וכי יש כל מיני אי ודאויות סביב הפעלה של כלים מסוג זה, שידרו אי אמון לשווקים.

יש צורך להפנים, בנק ישראל שותף למלחמת מטבעות עולמית אלימה למדי המתנהלת בעולם. אך זה הראשון משדר כי הוא נקלע למלחמת מטבעות בעל כורחו תוך כדי גרירת רגליים. אם נשווה לעולם הספורט, ניתן לומר כי הבנק עולה למגרש במשחק מלחמת המטבעות בכדי להוציא "תיקו" ולמעשה מתחיל לשחק בכל פעם מחדש, רק אחרי שהוא נמצא בפיגור. נראה כי העצבנות בשווקים הינה תולדה של גישה זו. בשוקי הכלכלה ניתן לא פעם לשנות מציאות על ידי צעדים שאינם בהכרח אופרטיביים. יצירת מערכת, שיוצרת אמון ונחישות תוך כדי ניהול ציפיות נכון, יכולה לחסוך צעדים אופרטיביים יקרים ובעייתיים לבנק ישראל. במציאות הנוכחית, משימת ניהול ציפיות מוצלח של בנק ישראל, בדומה לבנקים מרכזיים נוספים בעולם, הופכת להיות משימה מרכזית וחשובה  לעתים אף יותר מהצעדים האופרטיביים של הבנק.

המילכוד של בנק ישראל

מצד אחד, הנתונים הכלכליים של צמיחה והאבטלה הינם סבירים ואינם מצדיקים רמה כזו נמוכה של ריבית באופן מוחלט. ציפיות האינפלציה בשוק חזרו אל תוך תחום היעד, וגם השיח הרב לגבי העליות בשווי של נכסי הנדל"ן והאג"ח מהווים שיקול נגד המשך ההרחבות המוניטריות.

אך מצד שני, וכפי שבנק ישראל עצמו הודה בהודעה הקודמת, במידה ולא יפעל בהמשך הצעדים המוניטריים המרחיבים יחסית לעולם, השקל עלול להמשיך להתחזק והיצוא הישראלי עשוי להיפגע ולפגוע בשיעור הצמיחה של המשק ובציפיות האינפלציוניות .במצב כזה הישגי המדיניות של בנק ישראל בשוקי המט"ח בשנה האחרונה עלולים לרדת לטמיון.

לכן, על פי תורת המשחקים, לבנק ישראל לא הייתה בעבר ואין לו גם עכשיו ברירה אמיתית אלא להיגרר למשחק של מלחמת המטבעות העולמית. ייתכן מאוד שבסופו של דבר מלחמת המטבעות העולמית תביא למשבר הכלכלי העולמי הגדול הבא. אך בגודלו ובמצבו הנוכחי של המשק הישראלי, לבנק ישראל אין יכולת של ממש להגיד "פוס" ולהפסיק את המשחק. הפסקה יזומה שכזו עשויה לדרדר את הכלכלה הישראלית במידרון עוד לפני שאר העולם.

בהנחה זו, השאלה היא האם בנק ישראל מבין את התהליך הכולל - שגם אם הוא נקלע למילכוד של משחק שהוא לא בחר לשחק, שברגע שהוא החליט להשתתף במשחק, עליו לשחק את המשחק בצורה הטובה ביותר. 

כאמור, למרות שבנק ישראל אכן נגרר למלחמת המטבעות העולמית, אסור לו  לשדר הססנות כלפי חוץ. בכדי שבסופו של דבר הוא יוכל להיות שותף לצדדים המנצחים במלחמת המטבעות. עליו לשדר נחישות ואמון שהוא יודע לאן פניו מועדות. הוא צריך לנהל את ציפיות השווקים כראוי, לשדר לשחקני המטבע והנכסים הפיננסיים שלא כדאי להם להמר נגדו.

להערכתי, העצבנות בשבוע שעבר בשווקים נוצרה לא רק מהאכזבה מאי קבלת החלטה בדבר  צעדים אופרטיביים של הרחבה מוניטרית. התגובות בשווקים להימנעות בנק ישראל מלהצהיר באופן חד משמעי על מחוייבותו לשמור על שקל חלש, ולהתבטאויות המהוססות מדי של ראשיו בעיתונות, מוכיחות שיש שחקנים בשווקים המזהים את גרירת הרגליים של בנק ישראל ומהמרים נגדו.   **הכתבה אינה מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. לכותב אין עניין אישי בנושא הכתבה. קרנות נאמנות בניהול אקסלנס ו/או חברות מקובצת אקסלנס מחזיקות ו/או עשויות להחזיק ני"ע ונכסים פיננסים המוזכרים בכתבה.