נכסים לא סחירים
נכסים לא סחירים הם השקעות שאינן נסחרות בבורסה ציבורית, ולפיכך אינן ניתנות למכירה מיידית באותה קלות כמו מניות או אג"ח סחירים. קטגוריה זו כוללת בין היתר השקעות בנדל"ן, בחברות פרטיות, בקרנות השקעה פרטיות ובתשתיות.
גופים מוסדיים המנהלים חסכונות לפנסיה
משקיעים חלק מהתיק שלהם בנכסים לא סחירים, מתוך שאיפה להשיג תשואה עודפת ולפזר סיכונים לצד השקעות סחירות מסורתיות. השקעות אלה נבחנות באמצעות שיטות הערכת שווי ייחודיות, בשל היעדר מחיר שוק יומי.
למרות הפוטנציאל התשואתי, השקעה בנכסים לא סחירים כרוכה
בסיכון
נזילות, שכן לא ניתן לממש אותה בקלות בעת הצורך. רגולטורים בתחום שוק ההון עוקבים אחר היקף החשיפה של גופים מוסדיים לנכסים אלה, כדי לוודא שהיא אינה חורגת מרמת סיכון סבירה עבור החוסכים. חלק מהגופים המוסדיים בישראל מגבילים באופן פנימי את שיעור החשיפה
המרבי לנכסים
לא סחירים בתיק ההשקעות שלהם, כדי לשמר גמישות תפעולית ולהבטיח יכולת עמידה בבקשות משיכה של עמיתים במידת הצורך.
היעדר מחיר שוק יומי מקשה על השוואת תשואות ומעלה שאלות לגבי שיטת ההערכה, ולכן הרגולציה בתחום מתהדקת. חשיפה גבוהה אליהם קיימת בעיקר בקרנות פנסיה ובמסלולי חיסכון שמנוהלים בידי בתי השקעות גדולים.