אייפד

כשאפל הציגה את האייפד בשנת 2010, מעטים ידעו להגדיר בדיוק לאיזו קטגוריה הוא שייך: גדול מדי מכדי להיות טלפון, קטן מדי מכדי להחליף מחשב נייד. תוך זמן קצר הוא יצר קטגוריה משלו והפך למכשיר הטאבלט המזוהה ביותר בעולם.

המכשיר מבוסס על מסך מגע, על חנות
אפליקציות ייעודית ועל שבבים שמפתחת אפל בעצמה. לאורך השנים התפצל הקו למספר דגמים - מהבסיסי ועד ה-Pro - ונוספו לו אביזרים כמו עט דיגיטלי ומקלדות, שקירבו אותו לשימושי עבודה ולא רק לצריכת תוכן.

עבור אפל, הנסחרת בוול
סטריט, האייפד הוא מקור הכנסה משמעותי אם כי לא הגדול ביותר, ומשמש נדבך במערכת המוצרים המקושרת של החברה. מולו ניצבים טאבלטים המבוססים על מערכת ההפעלה אנדרואיד של גוגל, וכן מכשירי ווינדוס היברידיים.

בישראל מצא האייפד דרך גם למערכת החינוך, למגזר הרפואי ולעסקים - לשימושים כמו קופות רושמות, טפסים דיגיטליים ותצוגות מכירה. לצד ההצלחה, קטגוריית הטאבלטים כולה בלמה את קצב הצמיחה שאפיין אותה בשנותיה הראשונות, בין השאר משום שמסכי הטלפונים החכמים גדלו והמשתמשים
ממעטים להחליף מכשיר. אפל השיבה לכך בהעצמת הביצועים ובטשטוש הגבול שבין הטאבלט למחשב.