רפורמת היבוא היא מהלך רגולטורי שנועד להוזיל את המחירים לצרכן בישראל באמצעות הסרת חסמים על הכנסת מוצרים מחו"ל. עיקריה כוללים מעבר להסתמכות על תקינה אירופית ואמריקאית במקום דרישות תקן ייחודיות, הקלות באישורי מכס ובדיקות מעבדה, וצמצום הכוח של יבואנים בלעדיים.
במקביל קודמו הקלות במיסוי על יבוא אישי ופטורים בסכומים מסוימים, מהלך שהגדיל משמעותית את היקף הרכישות באתרים בינלאומיים. יצרנים מקומיים והתאחדות התעשיינים הזהירו מפגיעה בייצור בישראל ובתעסוקה, ומצד שני נטען כי התחרות מיבוא
היא הכלי היעיל ביותר נגד יוקר המחיה. יישום הרפורמה חשף גם אזורים אפורים בגביית מכס ומע"מ מחבילות קטנות, סוגיה שממשיכה להעסיק את רשויות המס.
פער של כמעט 700 שקל בסמארטפון, יבואנים רשמיים שמאבדים נתחי שוק וענף רכב שבו הערוצים המסורתיים עדיין שולטים בכ-97% מהמסירות. נתוני 2025-2026 מראים שהתחרות ביבוא מתחילה להשפיע על המחירים, אבל הצרכן הישראלי עדיין משלם לא פעם פרמיה על אחריות ושירות. האם
מדובר בשקט נפשי ששווה את הכסף, או בהרגל צרכני שעולה לנו ביוקר?