בשנת 1938, כשהעולם עדיין התאושש מהשפל הכלכלי הגדול ועננים אפלים של מלחמה החלו להתקבץ באופק, קבוצת חוקרים מאוניברסיטת הרווארד החליטה לצאת למסע מדעי שאיש לא שיער שיימשך כמעט מאה שנים. הם רצו לענות על שאלה פשוטה לכאורה: מה הופך את החיים לטובים? מה שהחל כמחקר צנוע על 724 גברים צעירים הפך להיות המחקר הארוך ביותר בהיסטוריה האנושית על אושר ובריאות, וכיום, התובנות שלו מטלטלות את כל מה שחשבנו שאנחנו יודעים על חיים מאושרים.

ד"ר רוברט וולדינגר, המנהל הרביעי של המחקר ופסיכיאטר בהרווארד, עומד בראש הפרוייקט שעבר בירושה מדור לדור של חוקרים. כשהוא נכנס לאולמות הרצאות ברחבי העולם, הוא נושא עימו את הסיפור של אלפי שעות של ראיונות, הרים של רשומות רפואיות, סריקות מוח, בדיקות דם ויומנים אישיים. אבל מעל לכל, הוא נושא עימו מסר אחד פשוט ומהפכני שחוזר שוב ושוב מתוך הנתונים: הסוד לחיים טובים אינו טמון בכסף, בתהילה או בהישגים מקצועיים. הוא טמון באיכות היחסים האנושיים שלנו.

המשתתפים במחקר היו קבוצה מגוונת להפליא. חלקם היו סטודנטים מבריקים בהרווארד, ביניהם ג'ון פ. קנדי שהפך לנשיא ארצות הברית. אחרים היו נערים מהשכונות הקשות ביותר של בוסטון, שגדלו בדירות צפופות ללא חימום מרכזי, במשפחות שנאבקו להביא לחם לשולחן. החוקרים עקבו אחריהם כשהלכו למלחמת העולם השנייה, כשהקימו משפחות, כשבנו קריירות וכשהתמודדו עם משברים. הם תיעדו נישואים וגירושים, הצלחות וכישלונות, מחלות והחלמות. כיום, כשרוב המשתתפים המקוריים כבר אינם בחיים, המחקר ממשיך עם יותר מ-1,300 מילדיהם ואף עם נכדיהם.

הממצא שהפתיע את כולם: לא הכולסטרול, לא הקריירה - איכות הקשרים היא שקובעת

מה שמדהים במיוחד הוא העקביות של הממצאים לאורך כל השנים הללו. שוב ושוב, בכל גל מדידות, בכל ניתוח סטטיסטי, אותה אמת בסיסית צפה ועולה: האנשים שהיו מוקפים בקשרים חמים ותומכים חיו חיים ארוכים יותר, בריאים יותר ומאושרים יותר. זה לא היה קשור לכמה חברים היו להם בפייסבוק או כמה אנשים הכירו בשמם. מה שקבע היה העומק, האותנטיות והאמון ביחסים הקרובים ביותר שלהם.

• מה ההון של אמריקאי ממוצע ובכמה הוא גדול מישראלי ממוצע?
• מחקר בבריטניה: זהו הגיל המדויק בו "האושר נשאב מהחיים"
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

הנתונים מספרים סיפור מרתק. כשהחוקרים בדקו מי מהמשתתפים יהיה מאושר ובריא בגיל 80, הם גילו שהמנבא הטוב ביותר לא היה רמת הכולסטרול בגיל 50, לא ההישגים המקצועיים ואפילו לא הרגלי הבריאות. המנבא החזק ביותר היה שביעות הרצון מהיחסים בגיל 50. האנשים שדיווחו שהם מרוצים מהקשרים שלהם עם בני זוג, משפחה וחברים היו אלה שהזדקנו בצורה הבריאה והמאושרת ביותר.

שבוע המסחר האחרון בוול סטריט ננעל באווירה חיובית במיוחד, כאשר מדדי המניות המרכזיים רשמו שיאים חדשים: ה-S&P 500 טיפס אל רמות שיא חדשות עם עלייה של יותר מ-13% מתחילת השנה, ומדד הראסל 2000, המייצג את מניות השורה השנייה, רשם לראשונה מזה כמעט ארבע שנים שיא סגירה משלו. ברקע למגמה, הורדת הריבית הראשונה של הפד׳ מאז דצמבר, מהלך שסימן את תחילת תהליך ההקלה המוניטרית מחדש, והתקבל באהדה בשוק ההון.

מה שיפה היה לראות בראלי האחרון זה שהסקטורים שהובילו את העליות הם לא היו עוד רק חברות הטכנולוגיה הגדולות, אלא דווקא מגזרים שרגישים לריבית, ובראשם מניות חברות הבנייה למגורים. מדד הדיור האמריקאי קפץ ב-15% ברבעון השלישי, לעומת עלייה של כ-7% בלבד במדד ה-S&P 500 באותה התקופה. מניות בולטות במגזר, כמו DR Horton, KB Home ו-Toll Brothers, עלו בין 20% ל-30% בתוך שלושה חודשים, לצד עליות חדות גם ברשתות השיפוץ Lowe's והום דיפו.

אחת הסיבות המרכזיות שדחפו את מניות הדיור היא ירידה מתמשכת בתשואות ובמיוחד בריבית המשכנתאות. לפי נתוני איגוד הבנקאים למשכנתאות, הריבית הממוצעת על משכנתא ל-30 שנה ירדה ל-6.39%, הרמה הנמוכה ביותר מאז אוקטובר 2024. חלק מהאנליסטים מעריכים שכבר עד סוף השנה נראה את הריבית שוב מתקרבת ל-6%, ואפילו למטה מזה, תרחיש שיכול להעניק רוח גבית משמעותית נוספת למגזר הנדל"ן.

מיטב: ״הפד׳ ילך הרבה יותר רחוק ממה שהמשקיעים חושבים״

בסקירה השבועית של אלכס זבז'ינסקי, הכלכלן הראשי של מיטב ברוקראז', נטען כי מדובר בצעד שמעיד על שינוי כיוון עמוק במדיניות של הפד. זו הפעם השלישית בשנה הנוכחית שבה הפד מוריד את הריבית למרות שסביבת האינפלציה בליבת מדד ה-PCE נותרת סביב 3%, מצב שלא התרחש מאז 1990. מעבר לכך, הפד הוריד את הריבית למרות שהעלה שוב את תחזית האינפלציה לשנת 2026, כלומר, בניגוד גמור לשיח המקובל של שמירה על יציבות מחירים כמטרה עליונה.

• הנאסד"ק עלה ב-0.7%, עליות בקוואנטים, פייבר ומאנדיי זינקו
• אינטל זינקה ב-23%, אנבידיה קפצה ב-3.5%; הנאסד״ק עלה ב-0.9%
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

לטענת זבז'ינסקי, ההחלטה הנוכחית שיקפה שיקולים רחבים יותר, בעיקר לחצים גוברים להתמודד עם חולשה בשוק העבודה והשלכות על שוקי האשראי. אך תחזית האבטלה לא השתנתה כלפי מעלה, ובחלק מהמקרים אף שופרה, כך שנראה שהמניע להחלטה אינו נתמך בנתונים, אלא בסנטימנט ובאיזון פנימי בין חברי הוועדה. אגב כך, מציין זבז'ינסקי כי הדעות בקרב חברי ה-FOMC מפולגות מאוד: חלקם צופים שתי הורדות נוספות השנה, ואחרים אינם רואים מקום להמשך ההפחתה. במציאות כזו, הוא כותב, אין ערך ממשי לתחזית החציונית שמפרסם הפד.