תקרית ירי במהלך פגישה עם נושים הוכרה כתאונת עבודה

העובדות ---------- מרדכי שפושניק (להלן: "העובד") הקים בשנת 1995 חברה, כאשר בנו שימש בה כמנכ"ל (להלן: "הבן" או "בנו" בהתאמה). עם מינויו של הבן למנכ"ל החברה, תכנן העובד לפרוש לפנסיה, אך עדיין שימש כיו"ר מועצת המנהלים ופיקח על התנהלותו של הבן כמנכ"ל. בחודש אפריל 2005 נודע לעובד כי בנו נטל הלוואה בשוק האפור על מנת לשפץ את ביתו ונקלע לחובות. לצורך פרעון ההלוואה שקיבל, נתן הבן למלווים המחאות אישיות שלו וגם המחאות של החברה, מבלי לקבל אישור מהנהלת החברה. כאשר התברר לעובד שבנו נתן למלווים גם המחאות של החברה, הוא פיטר אותו מהחברה והודיע על כך ללקוחות. כתוצאה מכך חזר העובד לשמש כמנכ"ל החברה, כדי למזער את הנזקים שנגרמו לה, בין היתר בכך שביטל חלק מההמחאות של החברה. לימים קיבל העובד שיחת טלפון מן המלווים, בה התבקש להגיע ביום 20.4.05 לפגישה עם מחזיקי ההמחאות שהלוו לבנו כספים, על מנת להסדיר את פרעון חובה של החברה. העובד נענה להזמנה אך פנה מיוזמתו למשטרה בשל החשש מאיומים עליו ועל בנו. ביום 20.4.05 הגיע העובד לפגישה, במהלכה התפתח ויכוח, אשר בסופו נורה העובד בחזה ונפצע קשה. העובד אושפז בבית החולים ועבר מספר ניתוחים. מאז התאונה וכתוצאה ממנה, נמצא העובד באובדן כושר עבודה מלא, ונותר נכה בשיעור 90% לצמיתות. כתוצאה מאירוע זה גם החברה חדלה מלפעול. העובד הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") להכיר באירוע כתאונת עבודה. התביעה נדחתה מהטעם שלא ארע לעובד אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתו בחברה שבבעלותו, כמשמעותה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי. בעקבות זאת, הגיש העובד תביעה לבית הדין האזורי לעבודה לתשלום דמי פגיעה מהמל"ל בקשר ל"תאונה" שארעה לו ביום 20.4.05. בית הדין דן בשאלה האם האירוע בו נפגע העובד הוא בבחינת "פגיעה בעבודה" במשמעות סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי. בית הדין האזורי דחה את תביעת העובד וקבע, כי לא הוכח שהתקיפה במהלכה נורה העובד ונפצע הייתה "עקב" עבודתו, היינו על רקע ניסיון להציל את החברה שבבעלותו מנושי החברה. בית הדין האזורי קיבל את טענת המל"ל , כי העובד נורה על רקע של חובות כספיים אישיים של בנו, ללא כל זיקה לחברה, וכי לא היה קשר ישיר בין עיסוקו של העובד כמנכ"ל החברה לבין הפגישה אליה הוזמן עם הנושים. הערעור ------- העובד טען, כי הירי ארע עקב עבודתו, על רקע ניסיונו להסדיר פרעון חוב של החברה. לטענתו, הוא התערב באופן אישי בעניין ההלוואות שלקח בנו רק כאשר נודע לו כי גם החברה מסובכת בחובות לאותם נושים, ומאחר שרצה להציל את החברה. לטענתו, הוא הלך לפגישה כאב דואג החושש לחיי בנו וכבעלים של החברה של מפעל חייו, שעמדה בסכנת קריסה בשל החובות. המל"ל טען, כי אירוע התקיפה ארע על רקע איומים על בנו של העובד והחובות שנטל באופן אישי. לטענתו, התערבותו של העובד לא נבעה מהצורך להציל את החברה אלא מהצורך לחלץ את בנו מכף נושיו.

פסק הדין --------- המסגרת המשפטית הנוגעת לעניין מצויה בהוראת סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, המגדירה תאונת עבודה כך "תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו". על פי לשון הסעיף, כפי שפורש בפסיקה, לצורך קיומה של "תאונת עבודה" יש צורך בשני תנאים מצטברים: תנאי המועד, היינו שהתאונה ארעה "תוך כדי" העבודה, ותנאי הקשר הסיבתי, היינו שהתאונה ארעה "עקב" העבודה. התנאי הראשון הוא העיקרי, והשני הוא משני ונובע מן הראשון. מכאן גם העיקרון שנקבע בפסיקה, לפיו תאונה שארעה תוך כדי העבודה חזקה שהתקיימה גם עקב העבודה. המבחן העיקרי להכרעה בשאלה, האם תקיפה של העובד נחשבת "תאונת עבודה", היא מידת הזיקה שבין האירוע לבין העבודה. החלטה בעניין זה חייבת להיות מבוססת על אופי הפגיעה ומהותה. השאלה שבפנינו היא, אפוא, עובדתית, לאמור ? האם יש לראות את הפגישה שקיים העובד ביום 20.4.05 עם מחזיקי ההמחאות, במהלכה נורה ונפגע, כאירוע הקשור לענייני החברה, או שמא מדובר בפגישה שהתקיימה על רקע פרטי. בית הדין האזורי קבע, כי העובד נפגש עם הנושים במטרה להסדיר את החוב של בנו ללא קשר לשיקים של החברה. בכך לא מצא קשר סיבתי בין עיסוקו של העובד כמנכ"ל החברה לבין הפגישה מיום 20.4.05, במהלכה נורה. בית הדין הארצי קבע כי תמונת מצב זו אינה חד משמעית, והתשתית העובדתית מורכבת יותר. אם מן התשתית העובדתית עולה, כי האירוע מיום 20.4.05 היה על רקע פרטי גרידא, היינו ? עניין פקיעת חובותיו של בנו של העובד, כי אז אין מדובר באירוע שיש לו זיקה לענייני החברה ואין הוא בבחינת תאונת עבודה. אלא שקיימת תשתית עובדתית המצביעה על כך שאירוע הפגישה ? לפחות בחלקו ? היה אמנם קשור לענייני החברה ולאור זאת יש לראותו כ"תאונת עבודה". מעדותו של העובד עולה, כי מרגע שנודע לו כי קיימות המחאות של החברה שהוצאו ללא אישור ההנהלה, אשר גרמו לאיומי הנושים, הוא החליט להתערב בדבר על מנת להציל את החברה. בקשר לכך הודה העובד, כי היו שתי סיבות לפגישה במהלכה נורה: האחת, היותו אב הדואג לבנו שהסתבך בחובות, והשניה ? היותו בעלים של חברה, אשר המחאות שלה הוצאו שלא כדין ומצויים בידי נושים, והיא עומדת לקרוס עקב חובותיה. לפי תמונת מצב זו, הפגישה ארעה על רקע משולב של עניינים פרטיים (חובותיו של הבן) וענייני עבודה (חובות החברה). במצב משולב שכזה יש לבחון מה משקלו היחסי של הרקע האחד מול השני. במקרה זה, ההמחאות שנתן הבן היו בסך כולל של כשלושה מיליון שקלים, מתוכן היו המחאות של החברה בסך הקרוב למיליון שקלים. גם במצב משולב זה, החוב של החברה היה ונותר משמעותי ובעל משקל יחסי ניכר, המשקף מצב לפיו החברה נקלעה לחוב לא מבוטל אותו ביקש העובד להסדיר. בנסיבות אלה ניתן לראות את העובד כמי שנפגש עם מחזיקי ההמחאות על רקע ענייני החברה, היינו על רקע עבודה. על כך ניתן להוסיף ולציין, שמדובר בחברה המעסיקה כ- 1,500 עובדים, חברה שהייתה מפעל חייו של העובד ובני משפחתו. בית הדין קיבל את הערעור והכיר באירוע מיום 20.4.05 במהלכו נורה העובד ונפגע כתאונת עבודה. (*) הכותבת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS".