ביום 9.1.2011 ניתן על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים פסק הדין בעניינה של החוויה הישראלית (ע"ש 5067/06), בערעור שהגישה נגד חיובי מע"מ שהוטלו עליה בגין שירותים שסיפקה לקבוצות תיירים יהודים שהגיעו ארצה. החוויה הישראלית, אשר יוצגה על ידי הח"מ, זכתה בערעור, ובית המשפט פסק כי היא אינה חייבת בתשלומי המע"מ.

נזכיר את העובדות בקצירת האומר: החוויה הישראלית היא חברה בת של הסוכנות היהודית, אשר מארגנת טיולים חינוכיים לבני נוער ולסטודנטים יהודים מרחבי העולם המגיעים לביקור בישראל, כדי לחזק את זהותם היהודית ולעודד אותם לעלות ארצה. החוויה הישראלית מספקת לתיירים "חבילות תיור", הכוללות לינות בבתי מלון ו"בשטח", וכן פעילויות שונות, ובכללן - כניסה למוזיאונים, ביקור באתרים, וכן פעילויות חווייתיות כגון סנפלינג, רכיבה על גמלים, טיולי אופניים וכיוצ"ב.

בגין פעילויות לתיירים הכוללות לינה הנפיקה החוויה הישראלית לתיירים חשבונית עם מע"מ בשיעור אפס, בהסתמך על סעיף 30(א)(8)(א) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: "חוק מע"מ") ועל הסכם שומה שנחתם בינה ובין מנהל מע"מ בעבר. חשבונית עם מע"מ בשיעור אפס היא הטבת מע"מ, שמשמעה כי העוסק אינו מוסיף לעלות שירותיו מע"מ, אך מאידך הוא זכאי לקזז את מע"מ התשומות שבו נשא (בהתאם לסעיף 41 לחוק מע"מ).

לעומת זאת, בגין פעילויות יומיות לתיירים ללא לינה הנפיקה החוויה הישראלית לתיירים חשבונית ללא מע"מ, בהסתמך על הנחיה מקצועית של רשויות מע"מ, המאפשרת לעוסק הפועל מול תיירים שלא לחייבם במע"מ מחד גיסא, ומאידך גיסא לא לקזז את מע"מ התשומות שבו נשא.

מנהל מע"מ יצא כנגד התנהלות זו של החוויה הישראלית. לשיטתו, כשעסקינן בפעילויות הכוללות לינה, אזי רק לינה בבית מלון מזכה את העוסק המעניק אותה לתייר במע"מ בשיעור אפס. לגבי פעילות יומית ללא לינה, התנער מנהל מע"מ מהנחיותיו המקצועיות במקרה זה, בטענה כי "לא נגבה מע"מ בשרשרת העסקאות".

בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת מרים מזרחי) קיבל את עמדת החוויה הישראלית בשתי הסוגיות האמורות, וקבע כי היא אינה חייבת בתשלומי המע"מ שהושתו עליה.

ביחס לשירותים לתיירים הכוללים לינה קבע בית המשפט כי אין מקום ליצור הבחנה מלאכותית בין לינות המסופקות לתייר בבית מלון, לבין לינות המסופקות לו "בשטח". בית המשפט הדגיש כי ממע"מ בשיעור אפס (קרי, מהטבת המס) נהנים לא רק שירותי הלינה גופם, אלא אף כלל השירותים הנלווים להם (לרבות שירותים הניתנים ב"שטח"), המסופקים לתייר עמם.

ביחס לשירותים לתיירים המתמצים בפעילויות יומיות בלבד (ללא לינה) קבע בית המשפט כי על מנהל מע"מ לציית להנחיותיו המקצועיות שאותן הוא קובע ומפרסם, בפרט מקום שבו ציבור הנישומים נסמך עליהן ומכלכל את צעדיו על פיהן. כל עוסק הקורא את ההנחיה המקצועית רשאי להבין ממנה כי אם לא יקזז את מס התשומות, לא תועלה כלפיו דרישת תשלום מע"מ, וזאת ללא קשר לשאלה אם ספק השירות גבה ממנו מע"מ בשיעור כזה או אחר.

בית המשפט קבע כי החוויה הישראלית אכן נסמכה על ההוראה המקצועית, וחבות המע"מ שנדרשה בשומה לא נלקחה על ידה בחשבון ולא שוקללה במחיר עסקאותיה עם התיירים, ולכן אין מקום להשית חבות זו עליה כעת. ההוראה המקצועית - יש בה משום מסר לציבור לגבי האופן שבו רשות המסים תנהג, ויש מקום לקבל טענת הסתמכות הנשענת על מילותיה.

עו"ד טלי יהושע - ממשרד שקל ושות', עורכי דין