הסכם השכר שנחתם בשבוע שעבר, שעות אחדות לפני שהתחילה השביתה הגדולה במגזר הציבורי, הוא ללא ספק הסכם מעניין, מורכב ואפילו חשוב. יש בו מרכיבים שונים, מקצתם מידיים ומקצתם בעלי השפעה ארוכת טווח.

התקשורת הכתובה, הרדיו והטלוויזיה לא המתינו הרבה עד שהכתירו את יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, למנצח הגדול של ההסכם. לפי המהומה שקמה בעקבות הכינוי שהדביק עיני לשר הביטחון אהוד ברק - "אהבל", אין ספק שכוחו הפוליטי האישי של עיני התחזק מאוד אחרי ההסכם ושהמפתח להמשך כהונתו של נתניהו ולעתידה של מפלגת העבודה נמצא בידיו של יו"ר ההסתדרות החדשה.

תוספת השכר המיידית בסך 2,000 ש"ח לכלל העובדים במגזר הציבורי, כבר בתחילת חודש דצמבר, היא בבחינת זריית חול בעיניים. נחמד מאוד לקבל "מתנה" במזומן, אבל הדבר חסר כל משמעות מבחינת מבנה השכר והרכבו. אילו היו העובדים מקבלים תוספת של 100 ש"ח במזומן לשכר הברוטו בכל חודש, הייתה המשמעות הכספית לאורך שנות העבודה והפנסיה של העובדים גדולה הרבה יותר, ללא ספק.

לתוספת הזאת היה תפקיד מרכך. כמעט אמרתי "שוחד" לעובדים, פיצוי מיידי בגין העובדה שהשכר הריאלי בעשור האחרון עלה בקושי בשלושה אחוזים במצטבר. ההסכם החדש, שתוקפו יפוג בתום שנת 2012, מבטיח את המשך השמירה על השכר הריאלי עד תום שתי שנות התקציב הבאות - 2011 ו-2012.

תוספת השכר עצמה מתחלקת לשלוש מנות: 2.25% בינואר 2011, 2% בינואר 2012 ו-2% בינואר 2013. אין בהסכם התייחסות לחצי השני של דמי ההבראה, שהאוצר דחה את תשלומם משנת 2010 לקיץ של 2011. אין גם התייחסות לחצי הראשון שנגבה מהעובדים כבר בקיץ 2009 והיה אמור להיות הבסיס לקרן לסיוע למפעלים במצוקה.

יש לזכור שכל תוספת שכר באחוזים לברוטו היא מהותית ביותר מבחינת העובד, היות שהיא משפיעה גם על כל שנות עבודתו וגם על שנות הפנסיה שלו.

כאן אנחנו מגיעים לסעיף חשוב מאוד בהסכם הנוכחי: את הפרשות המעסיקים לקרנות הפנסיה הוחלט להגדיל בעוד 2%, מ-17.5% ל-19.5%. גם העובדים עצמם יוסיפו חצי אחוז לשנה ובסך הכול בתוך שנתיים אחוז אחד שלם. על פי הערכות של מומחי פנסיה תגיע התוספת (במונחים של היום) ליותר מ-500 ש"ח לחודש לפנסיונר המקבל 4,000 ש"ח. זוהי ללא ספק תוספת של ממש. יש להניח שבקרוב יפרסם שר התעשייה והתעסוקה צו הרחבה שיחיל את התוספת על כלל המבוטחים והעובדים במשק.

סעיף חשוב במיוחד מבטיח לאם עובדת לילדים עד גיל 5 תוספת של 300 ש"ח בעבור הילד הראשון ועוד 200 ש"ח בעבור הילד השני. אם עובדת לשני ילדים בני פחות מ-5 תיהנה אפוא מתוספת כספית של 500 ש"ח, שתסייע לה במימון הטיפול בילדיה אם תחליט לשוב לעבודה ולא להישאר בבית. זוהי החלטה בכיוון הנכון למי שמבקש להגדיל את שיעור ההשתתפות של נשים בכוח העבודה בישראל. בשלב זה תינתן התוספת רק לנשים עובדות במגזר הציבורי.

החלטה חשובה נוספת, שפרטיה המלאים עדיין לא סוכמו, נוגעת לאפשרות של פדיון ימי מחלה גם למי שנמצא במסלול של פנסיה צוברת. עד עתה רק אלה הנהנים מפנסיה תקציבית יכלו לפדות את ימי המחלה שלהם עוד לפני הגיעם לגיל הפרישה.

ההסכם החדש מאפשר לעובדים שנמצאים במסלול של פנסיה צוברת והגיעו לגיל 50, לפדות חלק נכבד מימי המחלה שנצברו עוד לפני גיל הפרישה (67 לגברים ן-64 לנשים). פרטים מלאים ומדויקים יתפרסמו במדור זה ובניוזלטר של "חשבים" במהלך השבועות הקרובים.

זהו הסכם שכר חשוב, היות שעיקר ההטבות הטמונות בו הן לטווח בינוני וארוך. בטווח הקצר אין בו בשורה מיוחדת מעבר לשמירת השכר הריאלי, אבל בטווח הארוך יש בו מגמות חיוביות וחשובות - הגדלת ההפרשה לפנסיה, תמיכה באימהות עובדות ופדיון ימי מחלה. בסעיף האחרון טמונים כספים רבים לחלק נכבד מקרב העובדים, במיוחד למבוגרים יותר.

זהו הסכם קלסי של "Win-Win", משחק שבו אין מפסידים. כולם הרוויחו: המשק, האוצר, ההסתדרות ובעיקר העובדים. אמנם בשלב זה הרוויחו רק העובדים בסקטור הציבורי, אבל אין ספק שחלקים ניכרים מההסכם יזלגו גם למגזר הפרטי.

(*) הכותב - עיתונאי עצמאי

(*) המידע באדיבות "נטו+" - כתב העת לעבודה ולניהול משאבי אנוש מבית "חשבים-HPS"