א' א' תרדוף

די קשה להאמין למה שהעיתונים כתבו אתמול על א'.

למשל מעריב:

סטריפ צהוב ובולט בתחתית השער:

"החוזה של א': 1.9 מיליון מהמדינה לארבע שנים"

וואוו, מזעזע, לא?

בע' 5 ההיסטריה גוברת:

כותרת ענק: "ארבע שנים, שני מיליון שקל"

"זה סכום העתק שקיבלה א', המתלוננת"

אופס, כמה עמודים עברו ועוד מאה אלף ש' נוספו.

ולחישוב:

מיליון תשע מאות לחלק לארבע: 475,000 לשנה.

חלקו את הסכום ל-12 - 39,583 בחודש (ברוטו, כן? 46% מס)

היקף המשרה - 180 שעות חודשיות, שזה 45 שעות בשבוע, שזה 7.2 ש' ביום בערך.

כלומר, משרה כמעט מלאה.

סכום עתק? איך?

מעריב, שביום שישי ציין בכתבה שלו, כפי שכבר כתבתי בשבת, מה בדיוק עושה א',

מתחטא אתמול, ובמקום שם הפרויקט שלה מופיעים איקסים.

אפילו הרעיון הגאוני להסיר את האזכור מהכתבה על חגי פלג, שמופיעה באתר (לינק למעלה, כן?), לא עלה בדעת העורכים.

אגב, הכותרת התמוהה מיום שישי, "כחולים מבושה" הפכה ללוגו.

איפה הבושה באמת.

הלאה, ידיעות:

את הכותרת של ידיעות אתמול, "אחת משלהם", לא הצלחתי להבין.

בע' 3 הכותרת היא "הישגים מקצועיים וגם רומנים סוערים"

והפסקה המזעזעת:

"היא מאוד מטופחת ומקפידה על הלבוש ועל המראה. היא בהחלט יודעת להשתמש במיניות שלה, למרות שהיא כבר לא ממש נערה. כולם יודעים שהיו לה רומנים, מזדמנים או ארוכים, עם בכירים במשרד ובמשטרה"

כמה אמירות זוועתיות (לא של הכתבים, אומנם, אלא של "גורמים במשטרה"):

1. איך אישה, שאינה נערה, מעזה להשתמש במיניות שלה?

(האם גברים לא משתמשים במיניות שלהם?)

2. מתי "מטופחת ומקפידה" הפך לתיאור גנאי?

(וכשגברים מקפידים, מהם? נו, התשובה ברורה)

3. האם גבר המנהל "רומנים ארוכים או מזדמנים היה זוכה לאזכור שכזה כחלק מתיאור אישיות?

(מה פתאום, אצל גברים זה מובנה-אישיות)

וסתם הערה: מכל התמונות שלה שאותן ראיתי עולה אישה המיטיבה להתלבש באופן סולידי ומאופק, כמתבקש מהתפקיד שלה.

ישראל היום מספר שא' שכרה את שירותי משרד היחצ יוניק של נסים דואק, שטיפל גם בא' מבית הנשיא.

בהארץ של ראשון הפרשה מכונה פרשת בר-לב, מתוארים כל נותני העדויות, ומוזכר פעמיים אירוע ה-14 שיחות טלפון.

אגב, השאלה החוזרת, למה קורבנות הטרדה מינית/אונס, מתלוננות באיחור, מטופשת לחלוטין. כבר נכתב ונאמר על כך כל כך הרבה, דומה שהצפת השאלה בכל אירוע מחדש מעידה על זכרונם הקצרצר של כל המעורבים.

במקרה הנוכחי יש נסיבות נוספות.

ולעיתוני יום שני.

כולם עוסקים בבדיקת הפוליגרף של א', בה היא יצאה דוברת אמת. מי פחות ומי יותר.

הראשית של ישראל היום היא "בדרך לעימות"

מקורביו של בר-לב אומרים "הוא נלחם על חייו"

אמנם תשובה לשאלתי, איך הדס שטייף, המיודדת מאוד עם בר-לב מסקרת את הפרשה בישראל היום לא קיבלתי, אבל היום חתומים על הידיעות והפרשנויות בנושא איציק סבן (שחתום לבדו אתמול) וגדעון אלון.

כל זה, להבדיל מיום שישי למשל, שאז שטייף חתומה יחד עם סבן על הידיעות.

אולי זה חלק מהסדר קבע, אולי סתם צירוף מקרים, בכל אופן אלו העובדות.

טור צד בע' 3 של ישר"ה של ד"ר אביעד הכהן מזכיר את יחס מערכת המשפט לפוליגרף.

"עוד לפני שנים רבות קבע בית המשפט העליון כי הפוליגרף אינו יכול לשמש ראיה קבילה בהליך פלילי. בעקבות זאת אף הורתה פרקליטות המדינה לרשויות התביעה להימנע מהצגת סירובו של נאשם או עד להיבדק בפוליגרף בפני בית המשפט, וכל שכן שעליהן להימנע מלהציג בפני בית המשפט את תוצאות הבדיקה, אם זו נערכה בכל זאת.

בעקבות דיון נוסף שנערך בשאלה מה דינה של בדיקת פוליגרף שהוצגה בכל זאת בפני בית המשפט, הורו לתובע להבהיר במפורש בשלב הסיכומים כי אין היא מהווה חלק מהתשתית הראייתית, וכי על בית המשפט להתעלם ממנה בבואו לבסס את ההרשעה".

במעריב מביאים בכות' הראשית ציטוטים רלוונטיים מאותו פוליגרף. ציטוטים רוויי אקשן ומסעירים.

"האם ניצב בר-לב התנפל עליך?"

"האם הוא ניסה ליצור מגע מיני?"

הכותרת "לקראת עימות", ממעריב, 2, דומה מאוד לזו הראשית של ישר"ה, "בדרך לעימות"

בהארץ יש הפתעה. בעלה של א' אומר להארץ:

"היא בחרה לחשוף את דבר התקיפה דווקא כעת מאחר שסברה כי 'בן אדם שעושה דברים כאלה לא יכול להיות מפכ"ל'".

בעלה? האם עד אתמול לא ידענו שהיא גרושה/בהליכי גירושין?

אז ככה:

"השניים חיים יחד זה 12 שנה. בחצי השנה האחרונה החליטו לחיות בנפרד, אולם הם מתראים מדי יום ומגדלים במשותף את ילדיהם. הצגתה של א' בכלי התקשורת כאישה מניפולטיבית המשתמשת במיניותה להשגת יעדים מקצועיים במשטרה מקוממת אותו.

לדבריו "יש פה חבורה של יוצאי צבא סקסיסטיים. הם רואים אישה מצליחנית וכריזמטית ומנסים להתקרב אליה בדרך מטורפת, וכשהיא הודפת אותם הם תוקפים אותה או משמיצים אותה. לצערנו, במציאות השוביניסטית המטורפת שלנו הופכים את המתלוננת על עבירות מין לאשמה ומנסים להשחירה ולשתות את דמה".

מרב מיכאלי כותבת על הכיתוב במעריב של אתמול, "223 ש' לשעה"

האמת היא שאני לא מבינה כלל את היציאה נגד ה"223 ש' לשעה" כתיאור של זונת צמרת או נערת ליווי.

אני כן מתקוממת, כפי שכתבתי לעיל, על הטענות המופרכות שמדובר בסכום עתק שמשלמת לה המדינה, אבל הדיווח על שכר לשעה? איך הוא קשור בכלל לזנות? נכון, זה לא היה כיתוב בטוב טעם, אבל לא צריך להגזים.

שכר לשעה מקובל במיליון מקצועות. סתכלו על תלוש המשכורת שלכם (כן, גם בשלי, כשהיו לי), כן, את, אתה ואת ותראו שהשכר לשעה מופיע שם. גם מנקים גובים סכום לשעה. וגם טכנאי המחשבים שהיה בא לביקורי בית אצלי. וגם מורה פרטי. וגם עורך דין. אז מאיפה בא הקשקוש הזה? רק מאנשים שכנראה לא ראו מימיהם תלוש משכורת, או שלא ישבו אצל עו"ד, ועוד.

לפעמים האובר-רגישות בענייני קיפוח נשים והפיכת כולן לזונות על פי הגדרה הופכת למטופשת במיוחד. וזה אחד המקרים.

עו"ד רחל תורן, אחת מעורכי הדין המייצגים את א' אומרת עליה (להארץ):

"... מדובר כאן באישה רצינית, בוגרת ומבוגרת לגילה. מאוד מרשימה. ד"ר בעבודה סוציאלית. אגב, את הדוקטורט שלה עשתה על אלימות נגד נשים".

"בוגרת ומבוגרת לגילה"? מה, היא בת 16?

מה קורה בידיעות?

אתמול דיווח יורם ירקוני (ע' 3) על משפטה המתוקשר של א' בעניין עזבונו של עו"ד שמחה זיו. לאחר מותו ביקשה א' להכיר בה כידועה בציבור שלו.

היום בידיעות, באותו ע' 3, חזרה על אותו סיפור ממש, עם הכותרת "לפני 15 שנה: שופט מתח ביקורת על א'".

מה קורה? עורך/ת ע' 3 של אמש לא קרא/ה את העיתון אתמול בטרם בא/ה למשמרת דסק?

ולוגו הפרשה "שוטרים בכחול".

בע' 4 הפך חגי פלג לחגי פלד.

ראש עיריית אילת, יצחק הלוי, שכבר צוטט אתמול בכל העיתונים, חוזר היום על אותם דברים בידיעות על פני שני שליש עמוד.

אמיר זוהר בפוסטה על בר-לב ועיתונאית.

את כל הזבל המשטרתי אפשר לקרוא בפורום

שוטרים חשופים בניידת

מתברר שלא' יש חברה בשם ד"ר דבורית גלעד. בחיי אלוהים.

המכרזים של עיר ללא אלימות

News1 באקט מניפולטיבי על הפרשה.

המאוחדת

אומנם הטקסט מבולבל ולא ממש ערוך אבל סיפור החפרפרת ממע"מ משובב נפש.

פולארד

מעריב ממשיך בקמפיין.

אתמול היה זה ראיון בלעדי עם פולארד, המחכה ליום השחרור שלו.

לעומת זאת, רון מיברג כתב אתמול שפולארד נמצא במקום הנכון.

מעריב מביא היום, בחסות הקרדיט "שירות מעריב" (כל ע' 5), את היסטוריית המרגלים נגד אמריקה, שעונשיהם הומתקו.

מה מזעזע את מבקר הטלוויזיה?

"הסקסולוגית רות וסטהיימר הגיעה אתמול לערוץ הכנסת כדי לדבר על בעיות זקפה, אורגזמות ושמועות על הדייט שניסתה לסדר לה בתה עם הנשיא פרס. מזעזע. מי ידע שערוץ הכנסת עדיין קיים"

לא ברור לי ממה הזדעזע איתי סגל, המבקר של ידיעות שאחראי על הכתוב.

אצל יצפאן במקלחת

בבית של יצפאן נמצאה עובדת סינית זרה.

מה אמר הבדחן לצוות האכיפה (ידיעות אחורי)?

"לאחר שקראתי על אודות רעייתו שר הביטחון ברק (הטעות במקור), התכוונתי להפסיק את העסקת העובדת בביתי, אך טרם הספקתי".

מתי התחילה הפרשה? רק בדצמבר 2009.

(צרורות לכותרות: "מחקה את ברק")

ישראל היום

חוזר לרכבת. יחולקו 30 אלף גיליונות ביום.

כנס אילת לעיתונות

גדעון לוי כתב אתמול מכתב לחבריו העיתונאים לקראת כנס אילת.

האמת, אם היה עימות, על הבמה, בינו לבין בן-דרור ימיני, הייתי שוקלת לארוז בגד ים.

מה עם תמונות של עיתונאים בספידו עם שמן תינוקות על טורסו בנוי היטב?

תוס': עדכונים שוטפים בדף של אג'נדה בפייסבוק.

החידה של קריפטוס

A sculpture at the C.I.A. s headquarters has a secret code in it, and the artist is now offering a bit of help.

לפני פיזור

איזה מהמם, המארקר הקדיש חצי עמוד לסיפור של אבי משולם.

קרדיט? פחחח.

כעונש, מופיעה בעיתון הטעות הבאה:

נכון שצריך יועץ מאובזר, אבל לא עד כדי כך.

תוס': למרבה התדהמה התברר שבמשך שעות ארוכות הופיעה אתמול בערב הידיעה באתר עם הנצנץ "בלעדי". לא הגזמתם בכלל.

וגם גלובס לא שכח ידיעה קצרה בנושא.

מקסימים כולכם.