תקציר ע"א 4202/08

1. עאמר אלסאנע; 2. יבולי בר בע"מ; 3. כוכב הדרים בע"מ נ' המשיב: מנהל מע"מ

קבלת חשבוניות פיקטיביות על ידי אדם אינה שוללת את האפשרות כי הוא היה גם זה שהוציאן - כאשר בכובעו הפרטי הוציא את החשבוניות, ובכובעו כאורגן קיבל אותן בעבור החברה, שהיא אישיות משפטית נפרדת. זאת, לעניין סעיף 50(א) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: "חוק מע"מ"), המאפשר להטיל כפל מס על מוציא חשבונית פיקטיבית.

רקע עובדתי

------------------------

ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופטת ד' קרת-מאיר). המערער 1 היה בעל מניות במערערת 2, ואף שימש כמנהלה הפעיל. בהמשך שימש כמנהלה הפעיל של מערערת 3. המערערים 1 ו-2 הגישו דוחות פיקטיביים למנהל מע"מ וניכו את מס התשומות הגלום בחשבוניות אלו. בגין פעולות אלו הוגש נגדם כתב אישום שהסתיים בהסדר טיעון.

בהסדר הטיעון הרשיע בית המשפט את המערערים 1 ו-2 בקבלת חשבוניות פיקטיביות, בעבירה של ניכוי ביודעין של מס תשומות באין לגביו מסמך שהוצא על פי סעיף 38 לחוק מע"מ, בעבירה של מסירת דוח הכולל ידיעה שאינה נכונה בלא הסבר סביר ומתוך כוונה להתחמק מתשלום מע"מ, ובעבירה של הגשת דוח הכולל ידיעה כוזבת מתוך כוונה להתחמק מתשלום מע"מ.

על המערער 1 נגזר עונש של 24 חודשי מאסר בפועל, וכן מאסר על תנאי וקנס כספי. בנוסף, הוציא המשיב למערער 1 דרישה לתשלום כפל מס לפי סעיף 50(א) לחוק מע"מ, המאפשר הטלת כפל מס על מוציא חשבונית פיקטיבית, בטענה שהחשבוניות הפיקטיביות שהתקבלו על ידי המערערת 2 הוצאו על ידו. יצוין כי גם למערערת 2 הוצאה שומת כפל מס לפי סעיף 50(א) לחוק מע"מ בגין הוצאת חשבוניות למערערת 3, ואולם בא כוח המערערים הגביל את הערעור למערער 1 בלבד.

טענתו המרכזית של המערער 1 היא כי לא ייתכן שאדם יחויב בהוצאת חשבונית מס ובקבלתה. לטענתו, משנקבע בהרשעתו הפלילית כי קיבל חשבוניות פיקטיביות, ממילא לא ניתן לייחס לו גם את הוצאתן של חשבוניות אלו. עוד טען המערער 1 כי קביעתו של בית המשפט המחוזי שלפיה הוא זה שהוציא את החשבונית - שגויה.

מנגד טוען המשיב כי לא קיימת כל מניעה משפטית לראות במערער כמי שהוציא למערערת 2, שהיא אישיות משפטית נפרדת, חשבוניות פיקטיביות, שבהן גם עשה שימוש כאורגן שלה.

דיון

בית המשפט העליון אינו מוצא טעם להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי, שלפיהן המערער 1 הוא זה שהוציא חשבוניות מס פיקטיביות שעל בסיסן ניכתה המערערת 2 מס תשומות.

לעניין החשבוניות הפיקטיביות שהתקבלו על ידי המערער בצוותא עם המערערת 2, הרי המערער לא קיבל את החשבוניות כ"אדם פרטי", אלא כמנהלה של המערערת 2, ובתוקף תפקידו זה. המערערת 2 היא בעלת אישיות משפטית עצמאית ונפרדת, המאפשרת לה לאחוז בזכויות ובחובות משפטיות ולנקוט פעולות בנפרד מבעליה וממנהליה, ובין היתר לאחוז בנכסים בנפרד מאלה. בדומה, לא קיימת מניעה עקרונית שהמערער 1, כגורם נפרד מהמערערת 2, יוציא חשבוניות פיקטיביות לחברה שהוא מנהלה.

בענייננו, העובדה כי ממצאיו העובדתיים של בית המשפט בפסק הדין הפלילי ייחסו למערער באופן אישי אחריות בקבלת חשבוניות פיקטיביות, אינה שוללת את האפשרות כי הוא היה גם זה שהוציאן. כך, פעל המערער בשני כובעים שונים: בכובעו הפרטי הוציא את החשבוניות, ובכובעו כאורגן קיבל אותן בעבור החברה.

כאמור, בפן הפלילי, קבלת החשבוניות יוחסה למערער 1 באופן אישי, שכן אחריותו כאורגן אינה מוציאה את אחריותו האישית. לפיכך, אין קושי בייחוס הכפול של אחריות למערער, כמוציא החשבוניות וכמקבלן.

תוצאה

הערעור נדחה.

בבית המשפט העליון

לפני כב' השופטים מ' נאור, ע' ארבל וע' פוגלמן

ניתן ב-1.7.2010