הטרדה מינית מילולית צריכה להיבחן לא רק לאור הנאמר, אלא גם לאור הנסיבות

העובדות -------------

שני ערעורים לפנינו: האחד, הוגש ע"י פלונית (להלן: "העובדת") שעבדה בחברה פלונית (להלן: "המעבידה") ותבעה את אלמוני (להלן: "המפקח"), מי שהיה מפקחה הישיר בעבודתה בגין הפרת החוק למניעת הטרדה מינית, התשמ"ח-1998 (להלן: "החוק"). הערעור השני הוגש ע"י המפקח כנגד קביעתו של בית הדין האזורי, כי בהתנהגותו כלפי העובדת הייתה משום הטרדה מינית על פי החוק למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח-1998 (להלן: "החוק").

בית הדין האזורי לעבודה קבע, כי העובדת הוטרדה מינית ע"י המפקח, בהצעותיו החוזרות שהופנו אליה להיות ה"חברה שלו". כמו כן נקבע, כי לאחר שהמפקח הבין שהעובדת אינה נענית לו, שינה את התנהגותו מן הקצה אל הקצה כלפיה ובכך הקשה עליה בעבודתה.

בית הדין האזורי פסק לעובדת סכום של 15 אלף ש"ח אולם לא קיבל את גרסת העובדת בעניין הניסיונות למגע פיזי מצד המפקח. נקבע, כי לא נפל פגם בהתנהגות המעבידה כלפי העובדת.

במסגרת הערעור טענה העובדת, כי יש לבחון ביתר חומרה את מעשי ההטרדה המינית שנעשו כלפיה, מאחר שמדובר במערכת של יחסי מרות. כמו כן, לטענתה היא זכאית לפיצוי על ההתנכלות אותה חוותה מצד המפקח לאחר שסירבה להצעותיו.

פסק הדין -------------

בית הדין הארצי לעבודה קיבל בחלקו את ערעור העובדת ודחה את ערעור המפקח.

החוק מגדיר בסעיף 3 שבו את המעשים הנחשבים הטרדה מינית וביניהם אף ההטרדה המילולית. הטרדה מינית היא התנהגות המחייבת מעשה של הטרדה בעל אופי מיני. הטרדה מינית יכולה להיות אישית או סביבתית, גופנית או מילולית והיא יכולה להופיע בדרגות חומרה שונות. ברוב המקרים התשובה לשאלה, אם הייתה או לא הייתה הטרדה מינית, פשוטה וברורה. אולם יש לא מעט מקרים גבוליים, שהם ספק הטרדה אסורה ספק התנהגות קבילה. במקרים כאלה התשובה לשאלה תלויה במכלול הנסיבות של כל מקרה.

במקרה דנן אין חולק, כי ניסוחם של הדברים ע"י המפקח לא היה בעל אופי מיני בוטה ומפורש אלא נאמרו בצורה מנומסת יותר, בלשון "אני רוצה שתהיי חברה שלי". נוסח כזה של הדברים, לעתים, יכול להשתמע בשני פנים ? הפן של הצעת ידידות תמימה ללא אופי מיני והפן השני- הצעה של חברות בעלת אופי מיני. כאשר המילים משתמעות לשני פנים, הרי שיש לבחון את הנסיבות הסובבות את האמירה ואת ההתרשמות הישירה של הערכאה הדיונית מן העדויות.

בית הדין סבר, כי לפרשנות המילים יש להוסיף גם את התנהגות הצדדים, הנסיבות ואף את ההתייחסות למגזר אליו משתייכים שני הצדדים ואופיו.

אין ספק בענייננו, כי הדברים לא נאמרו באופן שניתן לפרשו כהצעה תמימה לחברות וידידות שבין שני חברים לעבודה. ראיה לכך ניתן למצוא בדברי העובדת למפקח, כי היא מעונינת בידידות עמו כאח ובסירובה העיקש להצעותיו. אף התנהגות המפקח כלפי העובדת לאחר שעמדה בסירובה מלמדת כי הצעותיו נשאו אופי מיני וכוונתו בהצעת החברות הייתה "חברות" בעלת אופי מיני. עצם העובדה שההצעה הייתה בלשון מנומסת ולא בלשון בוטה אין בה כדי להפחית מחומרת המעשה. כמו כן, יתכן שבמגזרים ובתרבויות מסוימות, כמו המגזר הערבי אליו משתייכים העובדת והמפקח, הצעה מסוג כזה יש ותיעשה בלשון יותר מעודנת ופחות "חופשית" מן המקובל בחברה של היום.

בית הדין סבר, כי לשון "חברות" יכולה בקונוטציה או בחברה מסוימת להסתיר מאחוריה גם כוונה ליצור קשר אישי אינטימי.

על כך, ניתן ללמוד גם מן הדברים הנוספים שאמר המפקח במסגרת הצעותיו לעובדת, כי "יש לה גוף יפה" וכי "היא מתלבשת יפה" וכי אם יגיעו למצב אינטימי, ידעו כיצד להתנהג. אלו אך מחזקים את המסקנה, כי אין מדובר בהצעה לידידות אפלטונית.

מכלול ההתנהגות שבין הצדדים ובמיוחד סירובה העיקש של העובדת להצעות אלה אך תומכות במסקנתו של בית הדין האזורי, כי הייתה מצדו של המפקח הצעה בעלת אופי מיני כהגדרתה בחוק.

בית הדין הארצי קיבל את מסקנת בית הדין האזורי, כי התנהגות המפקח בהקשר של החוק, הוא מסוג ההטרדות "הקלות" בהן הוכחו הצעות חוזרות ונשנות בעלות אופי מיני. הוכחו יסודותיה של ההטרדה המינית, על אף שלא מדובר במקרה חמור של הטרדה מינית.

לעניין ההתנכלות, סעיף 4 לחוק קובע, כי "לא יטריד אדם מינית את זולתו ולא יתנכל לו". התנכלות מוגדרת בסעיף 3(ב) לחוק כ"פגיעה מכל סוג שהוא שמקורה בהטרדה מינית, או בתלונה או בתביעה, שהוגשו על הטרדה מינית." גם אם המפקח לא הסית ולא התסיס את חבריו לעבודה כנגד העובדת, בית הדין סבר, כי מעשי ההתנכלות, ההתנכרות והפגיעה מצד המפקח עולים כדי "התנכלות" עקב סירובה להיענות להצעותיו החוזרות בעלות האופי המיני. לפיכך, בית הדין קבע, כי יש מקום להעלות את גובה הפיצוי שנפסק לזכותה של העובדת ב- 10,000 ש"ח, ובסך הכל לפיצוי בגובה 25,000 ש"ח.

(*) הכותבת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS".