חלם הסחבת הסולארית: "גופי הממשלה צוברים כוח ומשתמשים בו לשיפור קשרי הון-שלטון"
תחום האנרגיה הסולארית הופך ליותר ויותר מקובל בעולם המערבי עם מדינות כמו ספרד, גרמניה ואיטליה המשקיעות משאבים רבים בהקמת חוות של מתקני ייצור חשמל סולאריים. לישראל שטופת השמש יש פוטנציאל לספק חלק ניכר מצורכי האנרגיה באמצעות אנרגיה סולארית, אולם כרגיל במחוזותינו הבירוקרטיה ומאבקי האגו של משרדי הממשלה פוגעים בהתפתחות ענף חשוב זה.
רפי קירשנבוים, מנכ"ל חברת E.T solar ישראל, אומר במורת רוח כי כמו בכל הסדרה בנושא הסולארי בישראל, מה שנראה כסוף התהליך, הינו למעשה תחילתה של דרך ייסורים ארוכה ומפותלת. "גופי רגולציה שונים ניעורו מנמנום מתמשך, והחלו לדון במרץ, תוך גיבוש וועדות, במשמעויות הנובעות מההסדרה הנוכחי. לאופטימיים בינינו זוהי בשורה חיובית, מכיוון שכל הגורמים עוסקים סוף סוף בנושא, אולם לריאליסטים יותר, ברור כי הדינאמיקה הנוכחית, בין גופי הרגולציה השונים, עלולה לגרור את הנושא תקופה ארוכה ללא אפשרות יישום בפועל".
"השחקנים הראשיים במשחק המתמשך", מציין קירשנבוים, "כוללים לא פחות מחמישה גופים: הרשות לחשמל ? שמנסה להבין בכמה כסף מדובר, מה התעריף המינימאלי שיביא לקצב ההתקנות הרצוי, ומה צריכים להיות התהליכים לביצוע התקנה נכונה ובטוחה וחיבור נכון לרשת. משרד התשתיות ?מנסה למצוא מתווה לאומי רב שנתי לשאלות כמו - היכן להתקין, כמה להתקין, עידוד אזורי עדיפות לאומית. משרד הפנים ? דרך המועצה הארצית לתכנון ולבניה, נדרש להגדרת תכנית מתאר ארצית המגדירה היכן ואיך מותר להתקין, בכפוף לייעוד השטח ומקומו, ותהליך האישור. משרד החקלאות ? המנסה לקבוע כללים לגבי פגיעה בשטחים חקלאיים, במושבים ובקיבוצים, וחושש משימוש בחממות כמבנה לייצור חשמל סולארי מתוך הנחה כי החממה עצמה לא תוכל לשמש לגידולים. וכמובן חברת החשמל ? האחראית לספק את רשת ההולכה, החוששת מכך שבאזורים מסוימים, רשת ההולכה לא תוכל להעביר את כמויות החשמל המיוצר".
כבר בסוף שנת 2009 פרסמה הרשות לחשמל הסדרה למתקני ייצור חשמל סולאריים הגדולים מ- 50 קילוואט המתחברים לרשת החלוקה. סך הכל המכסה המוגדרת בהסדרה זו, עד לשנת 2014, הינה 300 מגה וואט, מהם מוגדרים 50 מגהוואט במתווה ההסדרה לשנים 2010-2011, לפי תעריף של 1.49 שקל לקילוואט שעה מיוצר. התעריף למתקן חדש יורד ב-5% לאחר גמר כל מכסה המתוארת במתווה, או לאחר כל שנה.
קירשנבוים מציין כי "למרות מה שנראה כנושאים שכולם מהותיים, המשחק עצמו הינו לגבי צבירת כח בתחום הסולארי, כמו גם תקציבים, הגדלת מצבת כוח אדם וקבלת אגרות שונות". קירשנבוים מוסיף כי "הכלל הפשוט הוא שאם גוף מסוים צריך לאשר את הקמת המתקן, הוא צובר כוח, עמדה וכסף. מאחר ועלות מתקן של 5 מגהוואט מוערכת בכ- 18-20 מליון דולר, קיים חשש ברור לניצול הכוח למתן אישורים, לצורך שיפור הקשר בין הון לשלטון".
חברת סולאר ביי יורסלף הגישה עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי בבאר שבע נגד מוסדות תכנון שאישרו הפקדת 18 תוכניות להקמת מתקני PV קרקעיים. הרקע לעתירה הוא הקמת מתקנים סולאריים על הקרקע במקום על גגות. "קיים הגיון רב במתן קדימות להתקנות על גגות" אומר קירשנבוים ומוסיף כי "כמות הגגות בארץ יכולה להכיל ללא ספק את הכמויות להתקנה בהסדרות שפורסמו, בהתקנה על גגות אנו חוסכים ניצול מיותר של קרקעות, גורמים לשיפור המבנים עליהם מותקנות המערכות וגורמים גם לפיזור שוויוני יותר של המכסות". קירשנבוים מציין כי באיטליה וצרפת, לדוגמה, התעריף הניתן למתקין על מבנים קיימים, גבוה מהותית מהתעריף הניתן להתקנה על קרקעות.
"על קרקע, ניתן להקים מתקן אחד גדול של 5 מגה וואט או יותר, הדורש כ- 70 דונם, לעומת זאת, על גגות, יש צורך בהקמת מספר מתקנים קטנים יותר כדי להגיע לכמות המוזכרת" מפרט קירשנבוים ומוסיף "שגופים גדולים עם גב מימוני חזק, יתמכו בנושא הקרקע, בעוד שגופים קטנים יותר, יעדיפו את נושא הגגות, שם יוכלו לבצע פרויקטים קטנים יותר, אחד אחרי השני, עם פחות לחץ מימוני". קירשנבוים מציין כי "הסיבה ששתי האפשרויות אינן חיות בשלום ביחד היא, שאם יאושרו ההתקנות על הקרקע, יספיקו 10 התקנות של 5 מגה למלא את המכסה בתעריף של 1.49 שקל, כלומר, מי שההון בידו לבנות שדה גדול, ירוויח גם את התעריף הגבוה. כל מה שנותר לו הוא להבטיח שהבקשה שלו תהיה בין הבקשות הראשונות שיאושרו ? כך שייכלל במכסה הראשונה".
