עובדת, שפוטרה בהריון, תפוצה בסך של 35,000 ש"ח, על אף שדבר ההריון נודע למעביד רק לאחר הודעת הפיטורים, משום שלא פנה לקבל היתר

העובדות

------------

דניאלה אללוף (להלן: "העובדת") עבדה במשרד לאיכות הסביבה (להלן: "המעביד") מיום 5.1.05 ועד ליום 24.11.05 כמזכירה בלשכת השר להגנת הסביבה. משרה זו הינה משרת אמון.

העובדת תבעה פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, פיצוי בגין עגמת נפש ופיצוי בגין נזקים ממוניים עקב פיטוריה שלא כדין בעת שהייתה בהריון ובניגוד לחוק עבודת נשים, התשי"ד-1954 (להלן: "החוק").

המעביד הכחיש את זכאות העובדת לפיצויים הנתבעים על ידה וטען, כי פיטוריה עולים בקנה אחד עם הוראות החוק ולפיכך נעשו כדין.

פסק הדין

--------------

בית הדין מצא, כי לא הייתה כל הצדקה עניינית או מקצועית לפטר את העובדת, ומאחר ובזמן ההודעה על פיטוריה המעביד ידע, כי הנה בהריון, יש לבדוק האם הליך פיטוריה נעשה כדין.

טענת המעביד בדבר היעדר קשר סיבתי בין הפיטורים להריונה של העובדת יכולה להיות רלוונטית רק לאחר בקשת היתר מהממונה. כל עוד לא קיבל המעביד היתר מהממונה, וחמור מכך, לא ביקש היתר כאמור לפטר את העובדת טרם ההודעה על פיטוריה, ולמרות זאת פיטר אותה, הרי שאין משקל לטענה בדבר היעדר קשר סיבתי.

הממונה על החוק היא הרשות המוסמכת לשקול האם החלטת המעביד לפטר עובדת בהריון קשורה בהריונה אם לאו, ובמקרה דנן, הממונה לא השתכנעה מטיעוני המעביד וקבעה חד משמעית, כי טיעוני המעביד לחוסר שביעות רצון מתפקודה של העובדת אינו עולה מדרך התנהלותה.

מכאן, אף אם ההחלטה לפטר את העובדת התקבלה טרם ידיעת המעביד על הריונה, לאחר שהעובדת הודיעה שהיא בהריון, היה על המעביד לקבל את אישור הממונה לפיטוריה ומשלא עשה כן, לא פעל כדין ובניגוד למצופה מרשות מנהלית לפעול ביושר, הגינות ובתום לב ובהתאם לחוק.

המעביד לא הוכיח ולו בראשית ראיה, כי במקרה של העובדת מדובר בנסיבות חריגות, לפיהן אין להחזירה לעבודתה לאחר תום 45 הימים(*), קל וחומר לאחר שהממונה לא נתנה היתר לפיטורי העובדת.

החוק קובע בסעיף 9(א), כי אין לפטר עובדת בהריון, אלא בהיתר. עוד קובע החוק בסעיף 9(ג), כי אין לפטר עובדת טרם סיום התקופה של 45 יום לאחר תום תקופת חופשת הלידה(*).

לנוכח האמור לעיל, בית הדין קבע, כי על המעביד לשלם לעובדת תשלום עבור 45 ימים לאחר תום חופשת הלידה בתוספת 30 ימי הודעה מוקדמת, על סך 10,422 ש"ח. כמו כן נקבע, כי העובדת פוטרה בהריונה שלא כדין ושלא על פי הוראות החוק ולפיכך, נפסקו לעובדת פיצויים בגין נזק שאינו ממוני בגובה 25,000 ש"ח וכן פיצוי בגין עגמת נפש על סך של 10,000 ש"ח.

(*) החל מיום 15.2.2007 הוארכה התקופה שבה נאסר לפטר מ- 45 יום ל- 60 יום.