בברקליס מתרשמים מהמעו"ף: "צפוי להציג תשואות חיוביות גם ב-2010"
מדד המעו"ף לא עוצר ומתקדם בצעדי ענק אל עבר רמות השיא שנרשמו בזמן הגאות של 2007. מתחילת השנה השלים המדד זינוק של כ-70% מתחילת השנה כאשר בשבוע האחרון נסחר המדד בירידות קלות של כ-1.5% מערכו, החודש נסחר המעו"ף סביב רמות 1,100 ל- 1,130 נקודות.
היום מספק בנק ההשקעות הבריטי ברקליס כיוון חיובי ואופטימיות רבה לביצועי המדד בשנה הבאה. בסקירת המדדים המובילים של המדינות המתפתחות לשנת 2009, אשר פורסמה על ידי מחלקת המחקר של הבנק, מציינים האנליסטים כי הם מתרשמים מאוד מביצועי מדד המעו"ף בשנה האחרונה וכי הם רואים פוטנציאל לרווחים נוספים ב-2010.
גם לאחר הזינוק בתשואות המדד ב-2009, שכמעט מחק את כל הנפילות החדות של 2008, מציינים בברקליס, כי הם רואים עוד מקום לעליות במדד ת"א 25.
בסקירה מציינים האנליסטים כי "מדד ת"א 25 עלה בצורה שיטתית לכל אורך 2009 וכרגע הוא נמצא סביב רמת תמיכה של 1,052" . בטווח הקצר מעריכים, כי צפויות עליות נוספות כאשר "רמות התמיכה החדשות ייקבעו בין הרמות 1,132 ל-1,168, רמת השיא אליו הגיע המדד ביולי 2007".
צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.
