חניכים, המבצעים עבודה על מנת ללמוד מקצוע, זכאים לשכר מינימום ולדמי חופשה

העובדות ----------------- סעדה אבו אל עדס (להלן: "העובדת") עבדה ב"שרגל מעבדות שיניים" (להלן: "המעביד") מיום 1.11.2007 ועד 13.3.2008.

העובדת בתקופה הרלוונטית הייתה תלמידת תיכון בבית הספר המקצועי "עמל טכנולוגי" בתל אביב-יפו במגמת טכנאות שיניים.

העובדת טענה, כי הועסקה אצל המעביד במסגרת חניכות לטכנאות שיניים ובין הצדדים התקיימו יחסי עובד- מעביד, שחייבו את המעביד לשלם לה שכר מינימום כחניכה. המעביד טען, כי מראש הבהיר לעובדת, בנוכחות אמה, שאינו משלם שכר כי אלא הוצאות נסיעה בלבד, מכיוון שבראשית תקופת לימודיהם המעשיים פעולות החניכים במעבדה מסבות יותר נזק מתועלת. העובדת תבעה הפרשי שכר, דמי נסיעות ופדיון חופשה שנתית.

המעביד טען, כי העובדת לא עמדה בהתחייבותה כלפיו להתייצב בהתמדה במעבדה, נעדרה פעמים רבות, ולא נתנה הודעה מוקדמת להתפטרותה.

פסק הדין ------------------ בית הדין קיבל את התביעה וקבע, כי היחסים בין הצדדים מוסדרים בחוק החניכות, תשי"ג-1953 (להלן: "החוק").

לפי החוק, חניך הנו נער העובד על מנת לרכוש מקצוע ע"י עבודה מעשית מודרכת וע"י לימוד בשיעורי מקצוע מאושרים לפי החוק. סעיף 15(א) לחוק קובע, כי המעביד חייב לשלם לחניך שכר עבודה שלא יהיה פחות משכר המינימום שקבעה לאותו מקצוע ועדת השכר לחניכים.

הלכה פסוקה היא, כי חוק שכר מינימום אינו מוציא מתחולתו אנשים המבצעים עבודה על מנת ללמוד מקצוע. ומקל וחומר כאשר ישנו חוק ספציפי המגדיר יחסי עובד מעביד וקובע מראש שכר נמוך יותר.

בית הדין ציין, כי זכותו של עובד לתשלום שכר מינימום הנה זכות מכוח משפט עבודה המגן ואינה ניתנת לויתור. בחוק שכר מינימום, התשמ"ז-1987 נאמר מפורשות בסעיף 12, כי "זכותו של עובד לפי חוק זה אינה ניתנת להתניה או לויתור". איסור הויתור על שכר מינימום, תכליתו בין היתר, הוא למנוע ניצול קבוצות עובדים ולהבטיח רמת חיים מינימלית וקיום בכבוד לעובד ולמשפחתו.

לאור האמור נקבע, כי העובדת זכאית לתשלום שכר מינימום ולדמי חופשה.

(*) הכותבת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS".