דו"חות דרבן: גידול של 15% בהכנסות הרבעון השלישי
חברת דרבן השקעות מקבוצת פישמן של אליעזר פישמן מדווחת היום (יום ג') על תוצאות כספיות לתשעת החודשים שהסתיימו ב 30 בספטמבר 2009:
הכנסות החברה ברבעון השלישי של 2009 הסתכמו ב-93.2 מיליון שקלים, בהשוואה ל-80.8 מיליון שקלים ברבעון השלישי אשתקד, גידול של 15%. בשורה התחתונה רשמה החברה רווח נקי של 113 מיליון שקלים, בהשוואה ל-3.6 מיליון שקלים ברבעון השלישי של 2008.
נציין כי, דרבן רשמה התאמת שווי הוגן של נדל"ן להשקעה בסך 73 מיליון שקלים רבעון השלישי השנה, זאת בהשוואה ל-37.2 מיליון שקלים ברבעון השלישי של 2008. כמו כן, רשמה החברה הכנסות מסים על ההכנסה בהיקף של 53.8 מיליון שקלים ברבעון, בהשוואה להוצאות של 10.7 מיליון שקלים ברבעון המקביל אשתקד.
ההון העצמי (לרבות זכויות מיעוט) ליום 30 בספטמבר 2009 גדל לכ- 1.34מיליארד שקלים, המהווה כ- 29% מסך נכסי החברה, לעומת כ 1.18 מיליארד שקלים ליום 31 בדצמבר 2008. הגידול בהון העצמי נובע מרווח שנרשם ב-9 החודשים הראשונים של 2009 בסך של 137 מיליון שקלים, עלייה בקרנות הון בסך 87 מיליון שקלים ובניכוי קרן הון בגין נכסים פיננסים זמינים למכירה בסך כ- 3 מיליון שקלים.
סך מאזן החברה ליום 30 בספטמבר 2009 הסתכם לסך של 4.6 מיליארד שקלים, לעומת סך של 4.6 מיליארד שקלים ביום 31 בדצמבר 2008.
שטח המבנים להשכרה, בארץ ובחו"ל של החברה במאוחד, עמד ביום המאזן על כ- 683 אלף מ"ר (מתוכם כ- 410 אלפי מ"ר בחו"ל), לעומת כ- 658 אלף מ"ר (מתוכם 389 אלף מ"ר בחו"ל) ביום 31 בדצמבר 2008. שיעור התפוסה ביום המאזן בארץ ובחו"ל עמד על 83% לעומת 85% ביום 31 בדצמבר 2008.
עוד מדווחת החברה על קבלת דירוג A2 להנפקת אגרות חוב בהיקף של עד 200 מיליון שקלים ולכל אגרות החוב של החברה במחזור. כמו כן, בכוונת החברה לבחון הנפקה בעתיד הקרוב.
דרבן הינה חברת נדל"ן הפועלת ביזום, רכישה ופיתוח הקמת מבנים להשכרה בישראל וכן בהשקעה בנכסי נדל"ן מניבים בקנדה, גרמניה, רוסיה, הודו ומדינות חבר העמים.

צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.