אלרוב עוברת לרווח: ההכנסות זינקו ב-143% ברבעון השלישי
חברת אלרוב ישראל, שבשליטת אלפרד אקירוב, מדווחת היום (יום ב') על תוצאותיה הכספיות לרבעון השלישי של שנת 2009.
הכנסות החברה ברבעון השלישי הסתכמו ב- 267.6 מיליון שקלים, לעומת 109.7 מיליון שקלים ברבעון המקביל אשתקד. דמי שכירות מנכסי הקבוצה ברבעון הסתכמו בכ- 61.2 מיליון שקלים, לעומת כ- 51 מיליון שקלים ברבעון המקביל אשתקד.
הרווח הנקי ברבעון הסתכם ב- 208.8 מיליון שקלים, לעומת הפסד של 269.7 מיליון שקלים ברבעון המקביל אשתקד. הרווח התפעולי ברבעון הסתכם ב- 166.6 מיליון שקלים, לעומת הפסד של 241.6 מיליון שקלים ברבעון המקביל אשתקד.
תזרים המזומנים שנבע מפעילות שוטפת ברבעון הסתכם בכ- 18.5 מיליון שקלים, בדומה לרבעון המקביל אשתקד. תזרים המזומנים שנבע מפעילות שוטפת מתחילה השנההסתכם ב- 95.4 מיליון שקלים, לעומת 96.1 מיליון שקלים בתקופה המקבילה אשתקד.
ההון העצמי של הקבוצה ליום המאזן הינו 1.53 מיליארד שקלים (מתוכו מיוחס לבעלי המניות של החברה כ- 1.32 מיליארד שקלים), לעומת 0.92 מיליארד שקלים (מתוכו מיוחס לבעלי המניות של החברה 0.76 מיליארד שקלים) בתום שנת 2008.
לחברה תיק ניירות ערך אשר שוויו ליום המאזן הסתכם בכ- 840 מיליון שקלים ונכון להיום הינו כ- 889 מיליון שקלים. 99% משווי תיק ניירות הערך הינו מניות בנקים, בעיקר בנק לאומי (אשר ההשקעה בו מסתכמת בכ- 740 מיליון שקלים).
בתקופת הדו"ח רשמה החברה עליית שווי של ניירות ערך בסך כולל של 378 מיליון שקלים, מתוכם כ-224 מיליון שקלים נרשמו כרווח מניירות ערך בדו"ח רווח והפסד וכ- 154 מיליון שקלים נרשמו כרווחים מניירות ערך זמינים למכירה דרך קרן הון (לא כולל פרוטליקס).
בנוסף, לחברה 6.18 מיליון מניות פרוטליקס המוצגות לפי שווי הוגן בסעיף השקעות אחרות, נכון ליום המאזן רשומה פרוטליקס ב- 182.4 מיליון שקלים (לפי שער מניה של 7.85 דולר). לאחר תאריך המאזן עלה השווי ההוגן ל-224.5 מיליון דולר (לפי שער של 10.07 דולר למניה).
חברת הנדל"ן אלרוב פועלת בארץ באמצעות חברת הבת אלרוב נדלן ומלונאות (87.04%). הקבוצה מחזיקה ומתפעלת נכסי נדל"ן מניב ועוסקת בייזום, בניה וניהול של נכסי נדל"ן הכוללים דירות מגורים למכירה, שטחי מסחר, משרדים, בתי מלון (מלון מצודת דוד ומלון אלרוב ממילא בירושלים). בחו"ל החברה פועלת בתחום הנדל"ן המניב במערב אירופה.

צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.